ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו

---

נוילנד הוא סיפור מסע, מסעות בעצם. אמנה את המסעות :

המסע לארץ ישרואל (כך במקור) של לילי ופימה. ערב פרוץ המלחמה יוצאים לילי ופימה (לא ביחד) מאירופה הבוערת באנייה לארץ ישרואל. ההגעה לאנייה (ברכבת) והמסע עצמו קשים ומפרכים.

המסע של דורי וענבר, נכדיהם של לילי ופימה (גם כן לא ביחד בתחילה) מישראל לדרום אמריקה. דורי יוצא לחפש את אביו, מני פלג, שיצא למסע ובשלב מסוים ניתק קשר עם ילדיו והם דואגים לו מאוד. דורי חובר לאלפרדו (תמורת תשלום, כמובן) אשר מקצועו הוא חיפוש נעדרים ברחבי היבשת הדרום-אמריקנית.

אצל ענבר הסיפור מורכב יותר (נשים). היא הייתה בביקור קצר אצל אימה בברלין בעקבות טראומה בעבודה. הביקור היה טעון ביותר (כמו יחסי האם ובתה לאורך השנים). בבר שבשדה התעופה השתכרה ענבר ואחרה לטיסה לישראל. בגחמה של רגע החליטה לקחת את הטיסה הבאה הראשונה. זו הייתה טיסה לפרו. בשלב מסוים במסע פגשה ענבר את דורי וחברה אליו ואל אלפרדו בחיפוש אחר אביו.

מני פלג, הגורם המניע לכל הסיפור, הוא יועץ ארגוני מצליח השומר סוד מעברו (וגם אני אשמור עליו ולא אגלה). בעקבות מות אשתו האהובה נורית, מסרטן, הוא סוגר את העסק שלו ויוצא לטיול תרמילאים בדרום אמריקה. ללא תמיכת אשתו, בשלב מסוים של מסעו, הסוד מתפרץ ומרסק אותו. במסע הוא מבקש למצוא תיקון וחיבור השברים.

דורי הוא ירושלמי, מורה להיסטוריה בתיכון, בעל לרוני ואב לנטע בן הארבע. היחסים במשפחתו הגרעינית אינם פשוטים. האהבה הגדולה בינו ובין רוני נשחקה. נטע הוא עוגן וגשר אך גם הוא אינו חף מבעיות.

ענבר היא מפיקת רדיו רווקה החיה עם חבר. הוא אוהב אותה אך היא עדיין לא סגורה בנושא. אחיה הצעיר ספק נהרג ספק התאבד בצבא וזה הרס את משפחתה הגרעינית והביא לגירושי הוריה.

כל אחד מגיבורי הסיפור סוחב על גבו חבילה לא קלה. הסיפור הוא רחב יריעה (הן מבחינת אורכו – 550 עמודים והן מבחינת תכנו) ונוגע בשלל נושאים : יחסי הורים ילדים מכיוונים רבים וזוויות שונות, יחסים בין בני זוג, קשרים ובעיות במקצועות השונים ובמקומות העבודה, מוטיב היהודי הנודד (חזק מאוד!), ניצולי שואה, דור שני ושלישי, מלחמות ישראל, בידודה של ישראל בעולם, תרמילאים בחו"ל. יש בודאי נושאים נוספים שנשמטו כרגע מזיכרוני.

אני מאוד אוהבת את כתיבתו של אשכול נבו. הוא כותב כל פעם את סיפורה של דמות אחרת וכך מקדם את העלילה. בצורה כזאת הוא נכנס מתחת לעורה של הדמות ומתאר אותה לפני ולפנים בצורה מאוד אמינה. אני מתפעלת מיכולתו לכתוב דמויות נשיות בצורה כל כך אותנטית! השפה שלו מאוד רהוטה וקולחת. הוא משתמש לפעמים בסלנג ולפעמים במשלב גבוה וזה יוצר אמינות רבה. הוא ממציא מילים וביטויים בהתאם לתוכן והם מוצלחים ביותר.

אהבתי את בחירת השמות : דורי – המיטלטל בין הדורות של הוריו ובנו, ענבר – אבן טובה הנוצרת סביב מאובן של חרק (אחיה המת), נטע – הילד הנטוע בין הוריו, נוילנד – המשכה (?) של אלטנוילנד של הרצל.

אהבתי גם את שילוב השירים הישראלים הרלבנטיים לתוכן ואת מוטיב הדרך האחרת (שלא נבחרה) משירו של רוברט פרוסט.

ספר טוב נבחן, לדעתי, במספר קריטריונים : מעניין, מרגש, רלבנטי, נוגע ומעורר הזדהות, גורם לקורא לחשוב על הנושאים גם לאחר סיום הקריאה. בכל אלה עומד נוילנד בכבוד ויש גם ערך מוסף : הוא גרם
לי ללכת לגוגל ולחפש חומר על הרומן אלטנוילד ועל חוות היהודים של הברון הירש בארגנטינה. מצאתי דברים מעניינים (שלא ידעתי) והתעוררו בי מחשבות רבות על הנושאים הללו.

לסיכום – הספר מומלץ בחום !

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על נוילנד