ביקורת ספרותית על W או זכרון-הילדות מאת ז'ורז' פרק
ספר טוב

---

בספרו האוטוביוגרפי ז'ורז' פרק מנסה לנתח את זכרונות הילדות שלו. בחלקו הראשון של הספר הוא דן בזכרונות שאינן קיימים כבר – מימיו הראשונים, מהוריו (אביו נהרג בתחילת מלה"ע השניה ואימו נשלחה לאושוויץ ב-1942), זכרונות שנשכחו וקיימים רק כדברים שהעלה על הכתב בילדותו. היום כשהוא מנתח את הדברים הוא נקרע בין "האמת שעל הכתב" זו שהוא גדל עליה, אבל ככל הנראה חלקה מומצא: מהדמיון, מאירועים שקרו לאחרים, מאגדות ומספרים שקרא בילדותו ל"אמת העובדתית" אירועים שהיום הוא יודע שקרו אך לא מסתדרים עם האמת של ילדותו.

"זמן רב התחקיתי אחר עקבותיו של סיפורי, בדקתי מפות ואלמנכים ותילי-תילים של כתבים גנוזים בארכיונים. לא מצאתי דבר ולפעמים נדמה לי שחלמתי חלום, שלא היה זה אלא חלום בלהות בל-יימחה."

חלקו השני של הספר בנוי משתי עלילות השזורות לסירוגין אחת בשניה. זכרונותיו של פרק הנער, עכשיו כבר זכרונות שהוא באמת זוכר, אנקדוטות לא ממש חשובות מחיי נער יהודי יתום המסתתר ב"צרפת החופשית" במהלך מלחמת העולם ואחריה. וסיפורה של W – אוטופיה או דיסאוטופיה של חברה של ספורטאים, סיפור שכתב פרק בילדותו ונשכח ועתה הוא מנסה לשחזרו מתוך הרעיון ומתוך ציורים ששמר מילדותו.

"בגיל שלוש-עשרה בדיתי מלבי סיפור, כתבתי ואיירתי אותו. לימים שכחתי אותו. ערב אחד, לפני שבע שנים, בוונציה, נזכרתי לפתע שסיפור זה נקרא "W", ושהיה, במובן מסוים, אם לא הסיפור של ילדותי הרי לפחות סיפור מסיפורי ילדותי."

העלילות לכאורה אינן קשורות אחת לשניה, ואולם עם תום הסיפור ואף יותר במחשבתו של הקורא לאחר תום הקריאה, הקשר המחריד מתברר. פרק מנסה לנתח ולהבין את עצמו, מתוך החסר בחייו – הוריו, השואה, הזכרונות הנעלמים, התוצרים של הפליטות במולדתו צרפת. מעניין ומיוחד.

"מה שלא יקרה, מה שלא אעשה, אני הוא איש-הסוד היחיד, זיכרון חי שאין-בלתו, שריד בלעדי של אותו עולם. וזה, יותר מכל שיקול אחר, הוא שהניע אותי לכתוב."

» ביקורות נוספות של omriqo
» ביקורות נוספות על W או זכרון-הילדות