ביקורת ספרותית על ההיסטוריה הסודית [כתר] מאת דונה טארט

---

הביקורת כתובה בעצלנות וכל פסקה מדברת על משהו אחר שהפריע לי בספר (אני לא כותבת ביקורות טובות ואוהדות, זה לא מעניין ולא שימושי וגם לא קוראת ביקורות כאלו). סליחה מראש.
ההתחלה של הספר (400 ומשהו עמודים) די מעניינת, מותחת, נחמדה, לא יצירת מופת אלא משהו נחמד לקרוא כשעייפים. העלילה זורמת, קצב ההתרחשויות יציב ולמרות שרבים אומרים שהחלק הזה משעמם אני מצאתי אותו לא רע. ואז, ככה פתאום, הסופרת (שאני מסרבת להעריך רק בשל גילה הצעיר!) מפילה כמות מידע גדולה שלא מתקשרת לחלק הקודם באופן נפלא כמו שטוענים כולם. זהירות - ספויילרים לפניך. צ'ארלס שוכב עם קמילה, קמילה שכבה עם פרנסיס, צ'ארלס שכב עם פרנסיס, צ'ארלס מכה את קמילה, הנרי מתאבד, הנרי וקמילה מאוהבים (מה שממש הרס לי את הדמות של הנרי) והרעיון הלא גמור הזה של ריצ'ארד שמוזכר במשפט אחד מעורפל - להתאבד.
בכלליות, הרעיון של להרוג את באני לא בא לי בטבעיות שכזו. אנשים אחרים שקראו את הספר אומרים שהם הזדהו עם הרצון להפטר מבאני. לא אוכל לומר שלא הזדהתי עם הרעיון אבל הרעיון להורגו לא היה הרעיון הראשון שצץ לי בראש. אולי זו רק אני (שומרת חוק שלא חוצה באדום? <חוץ מהקטע של לא לחצות באדום, כמובן, זה היה רק כדי להדגיש את הרעיון>)?
לא מצאתי את הספר מורכב מבחינה פסיכולוגית והדמות היחידה שאולי שווה משהו זה הנרי, שגם נהיה דמות צולעת ומטופשת בסוף. הדמויות אומנם זכו לאהדה רבה מצדי אבל בעיקר בגלל התדמית שג'וליאן העביר בהצלחה כזו: ענוגי פנים, צעירים, עשירים, משכילים (?)... לא הרגשתי שאני מבינה / מכירה את הדמויות לעומק <כביכול זה בכוונה, אבל לא, זה סתם מפריע בצורה שהיא (הסופרת) עושה את זה>.
שכחתי להזכיר משהו שהפריע לי - בהתחלה כתוב "שארבעתנו" הרגו את באני. זה גרם לי לחכות במתח שאחת מהדמויות תמות או תיפגע ולכן לא תוכל להשתתף ברצח שלו ובסוף זו סתם טעות. נשמע מטופש אבל זה הרגיז אותי.
הסוף גרוע, אבל לא נראה לי שיש מה לפרט פה. פשוט גרוע.
אפשר לעשות מזה סרט ממש טוב, אולי יעשו מתישהו...

» ביקורות נוספות של looney
» ביקורות נוספות על ההיסטוריה הסודית [כתר]