הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 באוקטובר, 2011
ע"י דובה
ע"י דובה
יש משהו נפלא בקומיקס אמריקאי שהגיוני רק בקומיקס.
לעולם לא ארים ספר על באטמן, או ספיידרמן. זה לא אותו דבר. לפחות לא כשזה מבית DC, משם הגיעה הסופרת.
העלילה, הדמויות המושלמות וסיפוריהן, ההתנהגות, האלימות, תיאור הרגשות- הכל יושב נפלא על קומיקס אמריקאי פרי עטה של סופרת שכתבה פעם קומיקס.
אני מבינה את ההתלהבות מסיפוריה, אבל יודעת מהיכן הם לקוחים ואיך הם עשויים.
היא רואה את התמונות ואת המסגרות בראשה עם הכתיבה, דמויות מצויירות סטייל ג'ים לי, מארוול הממוסדת.
לכן היא שמה לב לדברים שסוחפים אותה כמו אנטרטיקה ומנהגיהם, תרחיש אונס, מסיבות נוער בעלות אופי מיני וכמובן הספורטאים הכי פופלארים בבית הספר...
יש כאן אונס, סמים, תיכוניסטים, אוטסיידרים, מחשבות פנימיות כמנטרה, בריחות, סודות אפלים מהעבר של הורים עם סיפור יוצא דופן ובעיקר- רצון להכניס לפיקו סטירה ולקוות שרנדי קווין לא ילך בעקבותיה.
הסיפור מצוץ במיוחד בגלל האי דיוקים והמצבים האבסודרים שבו.
לא הגיוני שהחבר הכי טוב של נאשם באונס בתיכון וספורטאי מצטיין שצוחק על גיקים יודע לפרוץ לרשת סלולארית ולכל המחשבים בעיר.
יותר הגיוני שאותו גוש יבעט בכמה גיקים ויזרוק ביצים על ביתה.
הליך העניינים הזוי כולל המכתבים לעיתון למשל, שגרמו לי לנשום עמוק ולומר לעצמי "איזו טעות, למה אני קוראת את זה".
במצבים האלו היא ולכת עד הסוף, טרגדיה חיבת להיות טרגדיה אמיתית.
אבל סלחתי לדניאל.
דניאל סטון הוא בעצם דניאל סטיל, הגבר המושלם, ואם יעשו סרט על הספר המיותר הזה אני אצפה בו אם הוא ישחק את התפקיד הראשי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-10 חודשים)
יא מצחיקה:) להפליק לפיקו? לא יעלה על הדעת:))
|
|
|
נוריקוסאן
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
תודה על זווית הראייה המקורית הזו על הספר.
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
