ביקורת ספרותית על זכרונותיה של גיישה מאת ארתור גולדן
ספר מעולה

---

אף פעם לא התעניינתי כל כך במזרח הרחוק בכלל וביפן בפרט, אף פעם לא ראיתי סרט יפני, אף פעם לא הלכתי להרצאות הקשורות ליפן ואפילו לקורס הפופולרי מאוד בטכניון "תרבות יפן" לא נרשמתי. הספר היחיד שקראתי שקשור ליפן הוא "יער נורווגי" והוא לא עוסק בתרבות יפן אלא מתמקד במצבים נפשיים שיכולים להתקיים בכל מקום בעולם. לכן, אני מבקשת שתתייחסו אלי בסלחנות, אני בטוחה שיש ספרים העוסקים ביפן שטובים הרבה יותר מזיכרונותיה, איכותיים ונאמנים יותר לעובדות, אבל אנא מכם אל תצננו את ההתלהבות שלי מהספר

למילה גיישה תמיד היה צליל אקזוטי. ידעתי כי זו אישה יפנית, לבושה בקימונו מסורתי עם תסרוקת משונה ו"מארחת" אנשי עסקים יפניים שטופי זימה. הספר הראה לי שמאחורי המושג גיישה מסתתרת מסורת יפנית עתיקת יומין, שמושרשת בתרבות יפן על פניה היפות והמכוערות גם יחד.

גיישה יפנית היא אמנית, רקדנית, נגנית, זמרת, פילוסופית ומספרת סיפורים מוכשרת. מצד שני היא חפץ, חפץ שנועד לשעשע את הגבר, להחניף לאגו שלו ולשמש לפנטזיות שלו. אמנם לגיישה יש כוחות ויכולות, היא מהפנטת את הגבר עד שירצה לפגוש אותה שוב ושוב ומצד שני היא תלויה בחסדיו, שיקנה לה מתנות ויפרנס אותה, אחרת המעמד שלה יורד והחובות מצטברים.

בעבר הגיישות לא הפכו גיישות מבחירה, או שהן נולדו לגיישות או שהגיעו ממשפחות עניות שלא יכלו לפרנסן ומכרו אותן לבתי הגיישה בקיוטו או טוקיו. הן נותקו מהבית, חיו כמשרתות ולמדו לימודים מפרכים. הן נדרשו לתקופות הכשרה של שנים, נדרשו לשלם בדיעבד את הוצאות הלימוד ומחייה שלהן מהילדות ובאופן כללי נדרשו להיות לא פחות ממושלמות.

הנערות האלו רצו להפוך לגיישות טובות כדי לצאת מחיי העוני, לפרוע חובות, להיות נערצות, לקבל מתנות יקרות ערך ולזכות במעמד, אך לא כך צ'יו צ'אן. צ'יו הפכה לגיישה בזכות האהבה. כל מה שהניע אותה במשך שנים רבות מאז היותה ילדה קטנה ועד שהפכה לאישה בוגרת הוא אהבה, אהבה בלתי מושגת, חד צדדית, עצומה, בלתי אפשרית, למעשה רק מחשבה על אהבה.

הספר מספר את קורותיה של גיישה מצליחה מימי ילדותה האכזרית ועד להפיכתה לגיישה מצליחה ברובע גיון בקיוטו. הזרימה של הספר, תיאורים והתפתחויות כמעט ולא מאפשרים להניחו מהיד. אפשר ממש להרגיש את האווירה, לראות את הצבעים העזים של הקימונו, לשמוע את צלילי השמיסון ובעיקר להזדהות עם הגיבורה הראשית.

לאחר שפורסם הספר, מינוקו איווסקי, גיישה מפורסמת, תבעה את ארתור גולדן לדין על הפרת חוזה. היא טענה כי הפר את החיסיון עליו הסכימו והיה תנאי בל יעבור להסכמתה להתראיין לסופר. מינוקו גונתה בצורה חריפה ביפן ואף קיבלה איומי רצח בשל העובדה כי הסכימה לחשוף חלק מהמסורות שהתאפיינה בקוד שתיקה ממושך. לאחר פירסום הספר, מינוקו טענה כי גולדן עיוות את המציאות והוציאה אוטוביוגרפיה בשם “Geisha, A life” אשר לצערי לא תורגם לעברית ויקנה בעוד חודש חודשיים מאי ביי.

לדעתי הסופר האמריקאי הצליח להעביר תחושות של נערה יפנית בצורה יוצאת דופן וגם אם העובדות הן לא כפי שהן באמת, זהו עדיין אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על זכרונותיה של גיישה