הבן אדם, תמיד הוא מחפש את האהבה הראשונה שהייתה לו, ואני, שהספר האהוב עליי בכל העולמות הוא מחזיר אהבות קודמות של יהושע קנז זצ"ל, ממשיך לחפש אותו או לפחות אחד משישים ממנו. וכל כך שמחתי שהצלחתי להניח את ידי סוף סוף על עיר מקלט של יצחק בן-נר, יאריך ימים בטוב, מכיוון שכמו מא"ק, גם הוא מתרחש בתל אביב של סוף המילניום הקודם, וגם הוא, כך למדתי מהכתוב בכריכה האחורית, מביא לקדמת הבמה כל מיני דמויות שוליות של חלכאים ונדכאים, שעלילותיהם משתלבות ונשזרות אלה באלה. כבר התרגשתי על שאני עומד להחזיר אהבה ישנה בעזרת ספרו של בן-נר (למרבה האירוניה הוא נרכש דווקא בחנות ספרים שהיא מעין מוסד ירושלמי)
אבל, כמו שאמרו בילדים סורגים, כגודל הפיציות - גודל האכבזות. לא מיניה ולא מקצתיה. סיפוריהן של שבע הדמויות, שכולן מתגוררות באזור רחוב בן יהודה, לא משתלבים, לא נשזרים, ולא נארגים ביחד, מקסימום, נותנים זה לזה דחיפה מקרית או כיף חטוף. למעשה מדובר בשבע נובלות שעומדות כל אחת בפני עצמה. מלבד זאת רוב הדמויות רעות ונאלחות ולא מעוררות הזדהות ולו כזית, מלאות שנאה עצמית (מאלי) נרקיסיסטיות (איתן שפי, יהודאי) או סתם בלתי נסבלות (כן רותה עם הפה הביובי, אני מדבר אלייך) גם מלשצ'ינסקי, ההומלס האוזבקי, לא רוויתי נחת. חיקוי דיבור של עולה מחבר העמים הוא נסבל במשך עמוד, גג שניים, אבל לקרוא 60-70 עמודים של עברית עילגת זו משימה מייגעת. נהניתי רק מסיפורה של זיוה חורש, המורה הגמלאית, ובעלה, התובע הפלילי לשעבר שלקה בשיטיון. כאן יש עברית רהוטה, דמות שמתמודדת בגבורה ובתושייה עם קשיי החיים ומעוררת אמפתיה, וגם עלילה מותחת.

המסקנה - את האהבות הישנות (הקודמות) עדיף להשאיר מאחור, כי ניסיון למצוא אותן בהווה יגרום מפח נפש, או לפחות אכבזה.

הספר מורכב משבעה פרקים, סיפורים שונים, כל פרק הינו מונולוג של איש או אשה, צעירה או מבוגר. המונולוגים ברובם של אנשים בודדים או בודדים בעייני עצמם, בהרגשתם. בין הדמויות קיים קשר עקיף ובלתי תלוי וכולם נמצאים בתל אביב. מפליא כיצד הסופר מבטא את המונולוגים בדמויות הנשים. עם הצגת הדמות המדברת מתקיימת גם עלילה מסויימת. מרתק ומעניין.

את הספר התבקשתי לקרוא לקורס בנושא היבטים בתפילות מודרניות סדרי תפילה המרצה שלי לקח כמה קטעים מיוחדים מהספר, למרות הכול קראתי את קולו בשקיקה לאחר שבועיים התמוגגתי לאחר כמה דפים, כבר לא יכולתי לחכות אז סיימתי את כולו בשתי שבתות. הסיפור מגולל את סיפורם של כמה אנשים הגרים בשכנות בעיר תל-אביב מה שמיוחד בסיפור, שלמעשה שומעים את קול הדמויות, וזה לא כתוב כלל כסיפור אלא למעשה דיאלוגים בין כמה אנשים הגרים בשכנות. דמות אחת עולה חדש מרוסיה המתקשה להסתגל בארץ הומלס, לעומת דמות של בחורה חולה, או אישה קשישה מובגרת בת 87, או אישה בת 37 לסבית מוצהרת. כולם קשורים זה בזה, ומאפיינים את חיה הפראיים של תל-אביב המרצה התבקש ללמד אותנו בעיקר על הדמות של העולה החדש ואת היבטיו המיוחדים ואמונתו המיוחדת באלוהים למרות שזה בכלל לא מתבטא באופן רגיל לא בסידור אלא בבקשה אישית, זאת הסיבה שהתחברתי מאוד לספר, שמעתי את הקולות של התושבים של האנשים הקולות שאנחנו לא שומעים עליהם בתל-אביב העוני, הפחד, הקשיים, אהבה נאכזבת הסופר כתב ספר עוצמתי והוסיף בו גם את הקול שלו וזה מה שהפך את הספר למיוחד.
נהנתי מאוד מהספר ומקווה שאלמד אותו היטב לבחינה, מזמינה אתכם להנות ממנו.