הייתי אתמול עם הקטן שלי בצומת ספרים. סיפרתי לו שלושה ספרים- חיבוק של גרוסמן, תהיה בריא מוריס מגי, ואת גן הכוכבים. כששאלתי אותו איזה הוא הכי אהב הוא ענה מיד שאת זה. (ואני חייבת לציין שהסכמתי אתו ושהמתמודדים האחרים היו בהחלט ראויים ומעלה). אין מה לעשות, עם כל התיאורים האפרוריים שבהם היא מתוארת האישה הזו היתה פשוט קוסמת.
סיפור מלא דמיון שמספר ילד בשם דן לילד אחר בעל אותו שם שהולך אתו לאותו גן הילדים. מין אינטמיות שנובעת משם משותף. הדן שמספר את הסיפור (ששמע מהדן השני) מוקסם ממנו, אך מתקשה להאמין בו וכך השורות האחרונות של הסיפור הופכות לפאנץ' חזק במיוחד כיוון שהוא נשמע כ"כ ילדותי ואוטנטי, תמים ופשוט באופן הכי גלוי לב שיש.
אוי, איזה ספר. אני עדיין מתמוגגת!

אבא ואמא סבתו וסבא של דן בטוחים שהוא יושן בחדרו.
הם אינם מתארים שמטוס עם שישים כנפיים בא לקחת אותו לגן הכוכבים.
ומה מעשיו בגן הקסום?
רק לחברו הטוב , ששמו גם דן , הוא מגלה את הסוד.

הספר מאוד נחמד מבחינת הטקסט שלו - אבל עיקר הקסם שלו נוסע מהציורים.
זה כנראה אחד הספרים הכי מוצלחים בציורים שלהם.
אני אוהבת את האירוניה של הילד הג'ינג'י הממושקף ( כנראה דמות קצת פחות קלאסית בגן ילדים ) עם העולם הפנימי העשיר, והדמיון המתפרע ולא עוצר לרגע.
הציורים גם מדהימים ביופיים וגם מלאי חן והומור. לקחתי אותו בספריה - רק בתור "עוד ספר" - וכשהתחלתי לקרוא לא האמנתי למראה עיני.. אפילו בתור אדם מבוגר שקעתי בכל ציורי הכוכבים הגדלים על עצים ( "כשיש גם כאלה שעוד לא הבשילו.."), אכילתם , וגידול גן כוכבים פרטי בחצר גן הילדים..
הטקסט חביב - אבל היה נותר שטוח לגמרי לו לא הציורים שהופכים אותו ממש לפנטזיה מוגשמת על דפים..

ספר נהדר לא רק אבל גם בזכות האיור הנפלא. מספר אחת בסיפרייה שלנו!