ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 30 ביולי, 2011
ע"י עדי
ע"י עדי
האומנם התקווה שייכת לילדים?
בספרה, מצאנטיני אכן מוכיחה שיש מין האמת במשפט זה.
במבט ראשון, פגשתי ספר מבלבל ונירוטי, ב-40 עמודיו הראשונים יש את התחושה המוכרת לכולנו אחרי קפיצה לבריכה, בלבול, חנק ורק אז ההבנה שנפלנו למים.
ההרגשה היא כאילו פילסנו דרך למחשבתה של אישה, בלי צנזור, כמו שמחשבתנו נודדת לאלף ואחת נושאים שונים באלפית השנייה, כך אנו נחשפים להכל ומיד.
אם צולחים את העמודים הראשונים, מגלים עולם אחר לחלוטין, נאבקתי בדפים, וההתעקשות הוכיחה את עצמה.
העולם של ג'מה לא פשוט כלל, בחייה היא נחשפה כמעט להכל, שלום, מלחמה, אהבה, שנאה, כעס וחוסר אונים, ובטיול אחד היא צוללת שוב אל אותם התחושות, אל החיים שהיא מעדיפה לשכוח.
ברגישות ובאנושיות מופלאה, נחשף הקורא אל עולם אחר, עולם שידע פגזים, הרס, ודם אך גם אהבה מתוקה מאין כמוה, והשלכות שאיתן צריך לחיות בכל יום בשבוע, עד הסוף.
הספר על 500 וקצת עמודיו, כתוב כולו במהירות, אין זמן לחשוב או לנתח, וככה גם הוא נקרא, ובין כל זה שזורים דימויים ורעיונות נפלאים, לצד כתיבה יוצאת דופן, דמויות מיוחדות ומגוונות ומלחמה אחת, שמתוארת בצורה כ"כ חיה ואמתית שאפשר להריח את אבק השרפה ולשמוע את קול הפגזים.
"החיים הם חור שמשתחל בחור אחר, ובצורה משונה ממלא אותו..."
שווה קריאה.
*יש לציין כי הספר ניתן לי לסקירה באדיבות פורטל אנשי הספר
www.peopleofthebook.co.il
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
