ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שני, 18 ביולי, 2011
ע"י יותם
ע"י יותם
ראשית אפתח בגילוי נאות. תקופת הבית השני והיסטוריה עתיקה של עם ישראל הם לא הנושאים המועדפים עלי, אך מסיבות לימודיות הגעתי לקריאה של ספר זה.
הספרון הקטן הזה, 112 עמודים אורכו, מכיל בתוכו סקירה מקיפה ומעניינת של מלכותו של הורדוס. ניכר כי הכותב מתייחס אל גיבור מחקרו בחיוב ובאמפתיה, בניגוד למחקרים ומקורות אחרים שמייחסים להורדוס בעיקר דברים שליליים.
כמו רבים מספרי האוניברסיטה המשודרת, גם פה ניתן למצוא שיעור מאלף בהצגת נושא מסועף וענף בצורה מעניינת, נקייה, פשוטה אך לא פשטנית. מוצגים באופן יפה מאוד עיקרי המחקר על הנושא, כמו גם ויכוחים היסטוריוגרפים ואחרים.
לסיכום ניתן להגיד שהספר מאפשר לקורא הכרות מקיפה וראשונית עם מלכותו של הורדוס בצורה כזו ששום דבר שיאמר על הנושא לא יהיה משום חידוש אלא רק משום הרחבה. ופה, לדעתי, טמונה בדיוק גדולתו.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
תום
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
פשוט
ניסיתי להבהיר כי גישת ההיסטוריונים על דעותיהם השונות היא מושכלת. לעולם בהיסטוריה ובכל תחום, נדמה לי, העיקר מושפע מהתפל. כוונתי הייתה כי גם אם אין יחס לדברים ~בכתב~ אין זה אומר שהתעלמו מהם כילדים רגזנים, אלא כתבו את העיקר הרלוונטי לדיון.
|
|
יותם
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
אני מקבל את ההבהרה שלך
אבל מציע להרחיב גם את כיוון החשיבה הנכון שהצעת. שימי לב שיכול להיות, ואפילו סביר להניח, שגם בדיונים הנוגעים כביכול באופן מובהק לדבר אחד (לדוגמא - השמדת היהודים במלחה"ע השניה) יכולים להיות הרבה מאוד צדדים ופנים שלא נוגעים ל"חשוד המיידי". זאת אומרת, יכול להיות שלנאצים היו הרבה מאוד סיבות להתנהגותם כלפי היהודים שלא קשורים דווקא לאנטישמיות.
בקיצור - לא בטוח שיש "עיקר" לדברים...ואם יש, לא בטוח שזה העיקר הצפוי. |
|
תום
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
בכוונה לא אמרתי "מלך היהודים"
כי על כך נסוב הדיון ההיסטורי. האם היה הורדוס מלך היהודים או מלך על היהודים (וזה לא נושא הדיון).
אמרתי שהורדוס השתמש ב"יהדות" שלו כדי להגיע למעמד של שליט יהודה והשתמש בכך גם במובן הפוליטי מאחר והיה כאן עם יהודי גדול בתקופתו. שוב, הורדוס לא מהווה דוגמא, הוא טען כי הוא יהודי, הוא שלט ביהודה, הוא פיתח תשתית כלכלית ומדינית שמבוססת בחלקה על תרבות יהודית ודת יהודית (פיתוח בית המקדש!) וכל הקשר שלו עם הרומאים מקבל יחס כביר כי בדיוק בגלל אותו הקשר דמותו של הורדוס מושמצת. תאמין לי שחוקרים אותו מכל הכיוונים...וכבר פלביוס דיבר על המשפחולוגיה שלו עד השמיים. ***מה שאני אומרת זה כשאתה חוקר משהו מן הסתם אתה חייב להיצמד לעיקר באישיות שאותה בחרת. זה לא שההיסטוריה מתחלקת לשניים: היהודית וכל השאר... אלא לכל תחום יש התמקדות ספיציפית. אם למשל תחקור את התפתחות המוסיקה בגמנריה נוכח מלחמת העולם ה-2 לא תוכל להתעלם מהגזענות כלפי יהודים ושחורים...לעומת זאת אם תבחר להתעמק באינטרסים של היטלר לחתום הסכם שותפות עם בריטניה...תיווכח שלא עומדים מאחורי זה הרבה אספקטים "יהודיים". במערכת הלימוד בבריטניה אני בטוחה שמזכירים את האינטרסים המדיניים האלו של היטלר הרבה יותר מאיתנו פשוט כי זה נוגע אליהם... זה שהדיונים ההיסטורים על א"י בעלי קשר ברור ליחס כלפי היהודים הוא מובן מאליו. זה פשוט מתבקש! ועוד דבר...אולי מה שיעל התכוונה זה שהציבור הלא מושכל נוטה לתת לגיטמיות למנהיגים פרו-יהודים ולהפך...(מה שנכון).אני חושבת שזה יותר מטבעי גם אם זה לא פוליטקלי קוקרט.וזה מה שהתכוונתי ב"עמיות". |
|
יותם
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
לתום
כמו שאת כבר יודעת, בדרך כלל אני מסכים מאוד עם דבריך. יש רק נקודה אחת שחשוב לי להדגיש. שימי לב שהחלוקה ל"היסטוריה של היהודים" ול"היסטוריה של האחרים" או אפילו ל"היסטוריה של עם זה או אחר" היא חלוקה בעייתית מאוד. היהודים מעולם לא התקיימו בעולם לבדם, וגם לא שום עם אחר. למעשה, כל חלוקה שתנסי לעשות על פיה היסטוריה ספציפית (גברים, ילדים, שחורים, אירופאים או גמדים) תמיד תהיה חלק מההיסטוריה העולמית - מושפעת ומשפיעה. לכן הייתי נמנע מראש מהגדרת הורדוס כ"מלך היהודים" ושפיטתו רק במה שנוגע ליהודים. הוא היה מלך היהודים בדיוק כמו שהוא היה אב, שחום או חובב סטייק אנטריקוט - ואנחנו לא מצמצמים עצמנו לאף אחד מהאספקטים האלו בדרך כלל.
|
|
תום
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
כן...אבל הגבת על הורדוס
וזה לא המקום הנכון. כי הוא עצמו השתמש ביהדותו לרע ולטוב...ומן הסתם, שלט ב''מדינת'' רוב יהודי.
כשלומדים היסטוריה של העם היהודי ושל ארץ ישראל ברור שתהיה התייחסות ספיציפית ליהודים...אני בטוחה שמי שרוצה להתעניין במעשיהם הכוללים של דריווש או של אנטיוכוס אפפינס לעומק יכול לעשות זאת בעזרת ספרים החוקרים את התרבויות העתיקות ~ההן~. לא ניתן לצפות מספרי היסטוריה על היהודים לספר, נניח, כמה אפיפנס היה טוב לאשתו וכמה רע היה ליהודים...כי זה תפל ולא ענייני.ומה גם, שאופי של מנהיג נבחן גם בקטגוריית היחס שלו למיעוט נרדף, במיוחד היום, מנקודת המבט המודרנית. וחוצה לזה, בעיני אין רע בעמיות כלל וכלל. |
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
אולי לא הבהרתי מספיק:
התייחסותי אינה קשורה לאישיות היסטורית זו או אחרת, גם לא להיסטוריון זה או אחר, אלא למידת הקשר בינה לבין יהדות ויהודים. ולטעמי הסתכלות על דמות היסטורית בהתייחס ר ק לאספקט הזה, היא צרות אופקים.
|
|
תום
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
צרות אופקים?
מעצם התייחסותו של הורדוס עצמו ליהדותו...ומעצם שליטתו על העם יהודי מתבקשת ביקורתיות, לא כך?
ברור שמבקרים אותו כשליט יהודי, אז אלא מה? לפי הרומאים הוא היה שליט יהודי מטעמם... הסיבה שהגישה כלפיו היא יותר סלחנית היום היא כי בסופו של דבר הוא השפיע על ה י ה ו ד י ם לטובה...מאיזה עוד בחינות היית רוצה להתבונן בו כאשר תפקידו כשליט בארץ יהודה מושפעת ישירות מהעם אליו הוא קשור ועליו הוא שולט? אינני סבורה שעבודתם של היסטוריונים חשובים כדוגמת שליט מהולה בהשכלה נחותה! |
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
בלי להתייחס לספר הזה - שלא קראתי -
גישה לדמויות היסטוריות מושפעת מאד מהלך הרוח הקיים בזמן הגישה. פה היה נהוג להתייחס לדמויות היסטוריות לפי התייחסותן החיובית/שלילית ליהודים. שזו, לעניות דעתי, שגיאה העולה לנו בהתייחסות צרת-אופקים והשכלה נחותה.
|
|
תום
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
המהפך כבר התחיל ב-1960...
היי יותם,
הגישה "הסלחנית" להורדוס עוררה גל גדול כבר ב-1960 עם צאתו לאור של ספרו המפורסם של אברהם שליט "הורדוס המלך-האיש ופועלו". אע"פ כל השערוריה שהיתה אז, היום גישתו היא היותר מקובלת ורוווחת. לילה טוב:) |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת