ביקורת ספרותית על זוכר כמעט הכול מאת אהוד בנאי

---

משפחת בנאי ידועה כמשפחה של מספרי סיפורים, של סיפורים העוברים מדור לדור וקשה להסביר איך בכל זאת הם כמעט כולם או שחקנים או זמרים ולא מוציאים לאור סיפורים. אין לי ספק שהיה יכול להיות מרתק לקרוא את הדברים שלהם, ובראש ובראשונה את סיפור חייהם. בספר הזה אהוד בנאי מתעסק פחות במשפחתיות, למרות שמי שמתעקש יכול למצוא גם אותה.

הספר הוא מעין אוטוביוגרפיה רק שהוא נכתב בדרך של ספר סיפורים המשולבים בכמה שירים (לא מאלו המופיעים בדיסקים שלו). אהוד מספר על המוסיקה שהוא אוהב, כמו סיפור על חוויה בלתי נשכחת מהופעה בחו"ל בה ראה את ג'ון מרטין, מהאמנים שהוא זכה ללוות אותם מאוחר יותר, בתקופה שלו עם הפליטים (פליטי להקות רוק שונות) שחברו אליו בתחילת דרכו עם המפיק המוסיקלי, יוסי אלפנט ז"ל.

ספר נפלא לגלות דרכו את סוד קסמו של אהוד בנאי, מהימים שהוא היה זמר נודד שאימץ לעצמו את השם "בוב דילן" (כפי שהוא מספר באחד הסיפורים) עד לימינו כשהוא נחשב לאמן מצליח בזכות עצמו וכישרונו הרב. מבין הספרים שלא רק זוכים להיות מונחים בספריה שלי אלא גם להיות קרובים ללבי.

הסיפור השני בספר הוא "עוד מעט", ובו אהוד מזכיר את אחד מהשירים הגדולים
של הזמרת, מריאן פייתפול שבהשראתו כתב גם השיר שלו "בוא הביתה" (כמו ציפור).

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על זוכר כמעט הכול