ביקורת ספרותית על הצד האחר של האי מאת אלגרה גודמן
ספר בסדר

---

"חשבו על שיעור יוגה." אני מורה לצופים שיושבים מולי. "דמיינו את מה שאני אומרת לכם."
ואני מתחילה לרקום את הסיפור.
"דמיינו שקוראים לכם אונור. אתם עוברים דירה מאי לאי בעולם עתידני. האיים האלה הם מה שנשאר מאמריקה הצפונית. ועכשיו תנשמו." פפו, שווו. פפפ, שווו. "והלאה. דמיינו שאת העבודות בחוץ ובבית הספר מכינים אנשים מתוכנתים, אילמים ואחידים. חשבו על חוקים נוקשים שכובלים אותך, ואסור להפר אותם. ושוב לנשום, הפעם פעמיים." פפפ, שששש.
"אנשים מפקחים אחד על השני. מזג האוויר נשלט בידי מהנדסים שקובעים בדיוק מה יקרה באותו יום. אין שמיים אמיתיים, אין ים." אני אומרת. "הצמידו ידיים ונסו לדמיין את זה." קולות של חשיבה.
"ועכשיו פקחו עיניים והביטו עלי." אני מחטטת בתיק שלי ומוציאה את הספר האחרון ששאלתי מהספרייה, "הצד האחר של האי". "זה הספר שבו מה שאמרתי לכם קורה." אני אומרת.

"עולם עתידני. סופרים רבים מנסים לגעת בנושא הזה, לרוב מהבחינה הטכנולוגית (יהיו מחשבי על שיעשו הכל, אנחנו נשב בבית רגל-על-רגל ונשתה שוקו/קפה... המחשבים ישתלטו על העולם וכו') ולאחרונה מתחילה רוח חדשה לנשוב בנושא הזה. ועכשיו שבו בנוח." אני אומרת. "ספרים חדשים לנוער כמו 'משחקי הרעב' ו'הצד האחר של האי' משנים כיוון ופונים לצד האנושי, אל הילדים והנערים שיחיו בעולם ההוא. והם כותבים בשביל הנוער בעולם הזה." אני מספרת.

"איך הספר? הוא טוב?" שואלת אישה אחת רזה בגופייה סגולה.
"לא ממש. אחרי ספרים מזעזעים ומרתקים כמו 'משחקי הרעב', כמו 'ההצהרה', הספר הזה דש במשהו שכבר עשו בו את כל המהפכות שאפשר. העולם הטכנולוגי והעתידני כבר נחקר מכל הכיוונים, אין מה לחדש מהבחינה הזו. אם את רוצה לכתוב ספר עתידני, לכי תמציאי לך עולם חדש ומיוחד, משהו מדהים!" אני אומרת בתקיפות.
גבר שרירי צעיר בחולצה שחורה שואל: "ומה קורה מבחינת העלילה?"
"הספר מסודר מדי. הוא מחולק לפרקים סדורים, המהפכות בו לא משמעותיות כל-כך (כלומר לא מרגשות אותי)והוא והדמויות שבותוכו מתנהלות יותר מדי בקפדנות, הן לא משתוללות או 'הולכות מכות' או מתאהבות. זה ספר עדין אבל לא נינוח. אני לא מתייחסת לכתיבה כי הוא מתורגם." אני עונה.
"עוד לא אמרת אף מילה טובה." מעירה אישה בלונדינית עם כובע מצחייה בצבע ורוד-בזוקה.
"טוב, טוב. יש כמה דברים טובים: הסדר המופתי בו מתנהל הסיפור עוזר לקריאתו, הדמויות תמימות ומנסות לעזור אחת לשנייה, והספר כולו מאוד "מעוצב" ונוח לקריאה." אני אומרת.
"ולסיכום..." פותח גבר שמנמן וממושקף.
"...ספר בסדר. כדאי לקרוא בתור פתיחה למשהו אחר כי הוא לא מדהים, אל תצפו ליותר מדי. ובכל זאת, כדאי לקרוא. אתם יכולים ללכת. תודה." אני מסכמת. אני פותחת את הספר ומתחילה לקרוא אותו מחדש.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על הצד האחר של האי