אין כל קשר בין התקציר לתוכן הספר: ספר גרוע שהתקציר מנסה בהצלחה להסתיר זאת.
מתיימר להיות "צופן דה וינצ'י" ומצליח רק לשעמם בתיאורים מייגעים על חיי סטודנטים באוניברסיטה אמריקאית, וגם אז - מתמקד בעיקר בחיי החברה שלהם. האם זה מה שאמור לקבל מי שהלך בעקבות התקציר וקרא את הספר?
כדאי שההוצאה (לפחות הישראלית...) תקפיד על "אמת בפרסום", או שכותב התקצירים שלה יקרא קודם את הספר...

עקרון הארבעה הוא ספר רע. הוא ספר מתיש. יש בו חידה שמצליחה לעורר עניין אבסל יש בו שפע של פרטים מיידעים שמובילים לספר רע.
זה חבל ממש כי בז'אנר הזה של ספרי מתח וחידות יש ספרים נפלאים והאירוניה היא שכך גם מציגים עורכי הספר בעברית (ואולי גם באנגלית) את הקוראים להכנס לספר הזה - מציגים דוגמא לספר מופת מהתחום (צופן דה וינצ'י).
פשוט אל תבזבזו על הספר הזה את הזמן אלא אם אתם ממש נואשים וקיבלתם אותו במתנה.

זה לא כמו דן בראון ודומיו. העלילה לא זורמת כל כך, אין הרבה מתח והסוד אומנם חשוב אבל היה ניתן לתאר אותו באופן כך שייראה מאוד חשוב וכמו שכתוב בספר ששווה למות בשבילו.

ב"ה
מסוג הספרים שצריכים הכנה לפני.
בכריכה כתוב "אך כשחוקר עמית נרצח כעבור כמה שעות בלבד". דבר שמרמז שאולי יהיה פה מתח ולא. זה קורה הרבה זמן ועד אז הבנתי שצריך להחליף ראש.
הספר מספר על חיי חבורה של 4 סטודנטים בפרינסטון בשנתם האחרונה כאשר שנים מהם עסוקים בחקר ספר עתיק. חיי הסטודנטים תופסים מקום רב בספר ולכן הוא לא ספר מתח, לפחות לא כמקובל. צריך לקבל אותו כמו שהוא.
דווקא תאור חיי הסטודנטים הוא שמשך אותי יותר.

לצערי, ואני לא נוהגת לפסול ספרים - הספר הזה הוא פשוט מתיש, מתחכם ומשעמם...
מתיימר להיות ממשיכו של צופן דה 'וינצ'י - אבל יש להם עוד דרך ארוכה.
הספר סובב סביב ספר שביסודו חידה. הכתיבה היא ארוכה מפותלת, עמוסה בפרטים מיותרים, ומתישה....
וסופה - גם הוא אינו משאיר את הקורא בהרגשה שעשה מסע כלשהו עם הדמויות או העלילה... אלא סיכומה של קריאה ללא שום טעם לעוד...

לא ידעתי שאפשר להשתעמם למוות מספר מתח:-(

לא עילוי, לא חייב