ביקורת ספרותית על מבוטל מאת
ספר טוב

---

בדומה לארכימדס, גם אצלי ההגיגים הטובים עולים במקלחת. ובכן, בעודי מתענג על הזרם החם, בשלב מוקדם של יום שישי ( בהמשך היום הוא לא יהיה חם..) ומהרהר נוגות, הגעתי לחשוב על חלף עם הרוח, ועלו בי תובנות, שאמנם לא גרמו לי להתפרץ מהמקלחת בצעקת אאוריקה, אבל רציתי לשתף אותן. 
יש לציין שקראתי את הספר לפני יותר משנה וחצי, שהיו ״נטולות השכלה בכלל״, אבל הוא השאיר עלי רושם כה גדול, שאני זוכר אותו בצורה מתקבלת על הדעת. 
 לצורך העניין אצור חלוקה בין הדמויות בסיפור לבין הרקע, מלחמת האזרחים האמריקנית, ואתמקד כרגע בנפשות הפועלות.
עיקרו של הספר הוא שרטוט שני אבטיפוסים, שני סוגי אנשים, בהתייחס לסגולות המיוחדות לכל אחד.
אבטיפוס אחד, שמיוצג ע״י אשלי ומלאני, זה אדם שעיקר קיומו במחשבותיו, בעולמות שהאדם בורא לעצמו, בהגותו, במחשבותיו, בספריו ובדמיונו. 
הוא מאופיין בנאמנות שלו לרעיונות, בשורשים העמוקים, במסורת מכובדת, בשמרנות, ברגש עמוק ובגאווה שמקורה בתחושת הכבוד האנושי. הוא הטיפוס הנעלה, האקסלוסיבי, המכובד, עם אותו דוק רומנטי של תוגה שנובעת מהשלמה עם ההבנה של אי הישע של הקיום.
לעומתו, ניצב האבטיפוס השני, שאיתו מזוהים רט וסקארלט, האדם המעשי, הקר, המפוכח. דמותו מתאפיינת ברציונאליות, שכלתנות, עבודה, רגליו נטועות בקרקע המציאות. 
הוא יעשה הכל בשביל לשרוד, ולהניח את גאוותו בכלל זה, אופורטוניזם לא מחוץ לתחום, הרגש במיקום משני, הוא חי בהווה, ראשו תדיר מלא תכניות, והוא משתדל לנצל כל מצב לטובתו, החומרית בדרך כלל.
איש האדמה, איש המעש מול איש הרוח והמחשבה. 
ואין לטעות, איש הרוח אינו חלש, להיפך, הוא יצוק עשת פלדה, עומד על שלו בכל מצב, לא זז כמלוא נימה.
סקארלט מעריצה את מלאני כשהיא מגלה עד כמה היא חזקה ברוחה, אבל החוסן הזה מטעה. כמו המשל התלמודי על הארז וקנה הסוף שעומדים בסערה, הארז הזקוף נשבר, אבל הקנה הגמיש שורד. כך גם אנשי הרוח החזקים שלא מתגמשים ומתכופפים בפני רוחות הזמן נשברים לבסוף ונעלמים, ואנשי המעש מרכינים את ראשם ונותנים לרוח ללטף אותם.
כעת נעבור לרקע של הסיפור, ימי מלחמת האזרחים.
על פי התפיסה שלה את אותם שני סוגים של בני אדם, מבינה הסופרת גם את המלחמה הזו.
הדרום; גאה, מסורתי, שושלתי,  עקשן, שמרן, נאמן לעצמו ולרעיונות שלו, חי בעולם שיצר לעצמו, מנותק מההתקדמות המעשית בעולם הגדול.
לעומתו, הצפון העמלני, התכליתי, התעשייתי. מחושב וקר, בית יוצר לקידמה ומהפכנות, בז למסורות ושמרנות.
הפעם הראשונה שבה ראתה סקארלט את רט היתה במסיבה  בבית וילקס, שבה אומר רט לנוכחים זחוחי הדעת שהצפון ינצח. הוא מסביר שהוא ראה את כלי הנשק שלהם, את הסדר, את הקידמה, הכסף, המכונות, ולדרום יש רק את הגאווה שלו ואת אנשיו הנפלאים.
הסופרת משמיעה את קולו הלא מוכר של הצד המנוצח, מספרת את הדברים מנקודת התבוננות דרומית כואבת, אבל הלקח אינו ׳דרומי׳.
אמנם כן, אנשי הגאווה והרוח הם אנשים נעלים, אבל תמיד ינצח איש המעש. 
לעולם במלחמה של המסורת השמרנית והקידמה, תנצח הקידמה. זה טבעו של העולם, דינמי, נע, מתקדם, מחפש להיות יותר יעיל, יותר שימושי.
תמיד יהיו אנשי רוח, אבל כשהעולם ימשיך להתקדם הם יאבדו, ואחרים יבואו במקומם, עד לרוח העולמית הבאה שתנשוב בחזקה. מלחמתם של אנשי הרוח אבודה מראש, וזו אותה השלמה נוגה ורומנטית שלהם, הם יודעים שאין להם סיכוי בסער הגדול. 
נ. ב: כמובן שגם לרומן יש חלק חשוב מאד בספר.

» ביקורות נוספות של אחיה
» ביקורות נוספות על מבוטל