ביקורת ספרותית על אבישג מאת אברהם בורג
ספר טוב

---

אבישג השונמית – סוכנת המלך דוד, מעין פיליפינית של אותה תקופה, הייתה ככל הנראה אישה צעירה, יפה וחכמה. דוד המלך לא נשא אותה לאישה, לא העמיד לה צאצאים וככל הנראה בכלל לא ידע אותה, על אף שעל פי הסנהדרין, כוחו היה עדיין במותניו. עם זאת, אבישג הייתה קרובה אל המלך המזדקן בימיו האחרונים ובטוח צפנה סוד או שניים מתככי הארמון ועל כן שמה נושא מסתורין ומצית את דמיון המחברים וקוראים.

אבישג של אברהם בורג, לא עוסק באבישג. אף על פי שספר נושא את שמה, היא מצטיירת בעיני כדמות משנית למדי. אמנם סיפורה של אבישג תופס קצת יותר נפח בשליש האחרון של הספר, אך ללא ספק עיקר הספר עוסק בביקורת על מלכי ישראל לדורותיהם. אף אחד לא יוצא טוב תחת נחת זרועו של שמע, הכהן מענתות, ארוסה של אבישג שמשמש כיועץ בארמון המלך דוד. בורג, דרך שמע הכהן סוגר חשבונות עם דוד המלך, עם שלמה, רחבעם, ירבעם ורק שאול יוצא בשן ועין, אם כי גם הוא מבוקר בשל חולשתו ושיקול דעת מוטעה שהפעיל לעתים קרובות. לא ניתן לנתק את הספר מהמחבר. מי שמכיר את דעותיו של ח"כ אברהם בורג, קשה לו לא לשמוע מאחורי הביקורת של שמע מענתות על ההתנהלות המלחמתית של דוד המלך דאז, את הביקורת על ראשי הממשלה של ישראל המודרנית.
ציטוט לדוגמא: עמ' 10
"...מדוע כשלו מלכויות? לגדי צעיר דומה המלוכה. כושלים צעדיו ברגעים הראשונים, סמוך על עטיני אמו, חוסה בצל גופה. עוד אפו רוטט לכל מושב רוח, לא יודע אם טובה היא או רעה. אחר נכון השלטון בידי המלכים, וביטחון עז ימיר את היסוסי התחילה. הגדי היה לתיש, ותום נעוריו היה לקשיחות נוגחת. קרני ברזל קרני המלוכה, ולא ירסנוה. בהם עמים תנגח. יש מלכויות צנועות אשר שמען לא נזכר, אבל ימיהם בשלווה. ויש אחרות, תאבות קטטה, מרחיבות את מקום אוהלן, מאריכות תמיד מיתריהן. פולשות וכובשות ונלחמות. יש אשר תבלע התקיפה את הכנועה. והנה יכרע הבולע תחתיו כי גדול הבלע מאוד וישנק. וימות."

הספר כתוב בשפה מקראית יפיפייה. באחרית הדבר, כותב בורג כי הוא מרגיש נוח עם השפה הזאת, אותה ינק בצעירותו ואכן כך נראית התוצאה. לעתים הרגשתי כאילו אני קוראת את התנ"ך עצמו, אם בגלל השפה ואם בגלל מבנה הפרקים והחזרה הרבה על הפסוקים מפרק לפרק. השפה מופלאה בעיני, אך הדבר בהחלט פגם לי ברציפות הקריאה, שכן מדי פעם הייתי צריכה להיעזר במילון, על כן הצלחתי לקרוא מספר פרקים קטן בבת אחת ונזקקתי למנוחה לאחר מכן.

בדומה לספרי פרוזה רבים העוסקים בסיפורי התנ"ך, בשל מיעוט המידע על חלק מהגיבורים, המחברים מרשים לעצמם חירות ספרותית רבה. גם כאן, בורג יוצר כמה קשרי דם ומשפחה מופרכים למדי (ואולי לא?!).

על אף יתרונותיו של הספר, הוא לא חף בעיני מפגמים. הטוטליות של כמה מהדמויות ובעיקר דמותה של אבישג הפריעו לי מאוד. תיאור של אבישג, כאישה היפה, החכמה, החזקה והרגישה ביותר בעולם היה מוגזם בעיני וכך גם תיאורו השלילי של שלמה המלך. לעומת דמותו של דוד המלך, דמותו של שלמה מצטיירת כחד ממדית לחלוטין.

קשה שלא להשוות את הספר הזה ל"אלוהים יודע" של ג'וזף הלר, שכתב על אותה תקופה ותיאר חלק מהדמויות. לטעמי, לפחות בתיאור של שלמה ובת שבע, בורג שאב השראה מספרו של הלר. אגב, אם תחפשו ב"אבישג" את ההומור הציני והקריצות של הלר, לא תמצאו אותם, הספר של בורג כבד וקודר הרבה יותר.

אני ממליצה לקרוא את הספר ואילו רק בגלל השפה. דומני, כי אוהבי הז'אנר יחבבו אותו.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על אבישג