ביקורת ספרותית על תכלת 39 - אביב התש"ע, 2010 - כתב עת למחשבה ישראלית מאת שונים
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 22 במאי, 2011
ע"י יוֹסֵף


מאמרים טובים, כרגיל, כולל בתוכו תרגום נאומו של תיאודור רוזוולט מנשיאי ארה"ב, ב-1910, הנחשב לקלאסיקה בתחום המחשבה הפוליטית רפובליקנית. עוד מאמר הקורא להחזיר, או להפוך, את הציונות ואת מדינת ישראל למדינה המבטאת מרכז של תרבות ושל רוח, משהו ברוח 'אחד העם', או, להבדיל, חזון הנביאים הקדום. על תופעת 'הסביבתנות' - הירוקים, כתופעה של דת חדשה ודוגמאטית. מאמר של ישראל קנוהל המנתח את הפרק הקשה והמורכב ביותר בתהלים (פרק סח), אשר לטענתו, טומן בחובו פרק עלום בהיסטוריה המקראית, ועוד.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יפעת (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
הציטוט שלך שכנע אותי אנסה להשיג לקרוא.
יוֹסֵף (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
נורמן, אכן, מאמר משובח גם מי שלא בעל דעות שמרניות, ימצא דברי טעם במאמר המבריק הזה. הנה קטע קטן בגנות הציניות האיטלקטואלית:
"המלומד ואיש התרבות חייב להישמר מפני הפיתוי המפוקפק והזול להציג עצמו כציניקן, כאדם שנגמל מרגשות ומאמונות, כאדם שעבורו טוב ורע חד הם. הדרך העלובה ביותר להתמודד עם החיים, היא לעטות מסכה של לעג וגיחוך. רבים מוצאים מעין גאווה מעוותת בציניות. רבים מסתפקים במתיחת ביקורת על הדרך שבה אחרים עושים את מה שהם עצמם אינם מעזים אפילו לנסות... אנשים שאדישותם האינטלקטואלית מונעת מהם להתחבר למציאות החיים - אין הם מעידים אלא על חולשתם. אלה הם אנשים שאינם מסוגלים לסבול את ההיבטים הכואבים של מאבק החיים הקשוח, וכדי להסתיר מאחרים ומעצמם את חסרונותיהם הם לובשים ארשת של בוז להישגי הזולת...".
נורמן מיילר (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
פגשתי אדם שבקיא מאד בהיסטוריה האמריקנית שסיפר לי שהגיע למסקנה שבמאה העשרים-עשרים ואחת היו בארה"ב רק שני נשיאים משכמם ומעלה בכל הקשור ליכולת אינטלקטואלית מזהירה: תיאודור רוזוולט ואובמה (לא קנדי אף שהיה אינטלקטואל ולא פרנקלין רווזלט הנשיא האמריקאי הגדול במאה העשרים) לכן אשמח לקרוא את הנאום הזה.



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ