ביקורת ספרותית על בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ מאת מילי מאסס
ספר טוב

---

אנשים שמשלמים מחיר אישי כדי להצביע על בעיות של מערכות, עושים עבור כולנו שירות שבד"כ נסתר מהעין. עובדה שהם מעטים. מילי מאסס מעידה בספר שלתחושתה רשויות הרווחה העוסקות באימוץ נמנעות מלשתף איתה פעולה. מסמנות אותה. אבל קולה כאן נשמע עבורי וכרגע, בהיעדר קול תגובה, הוא נשאר הקול היחידי. הקריאה בספר היתה מרתקת עבורי. את השטאנצ' כבר ראיתי במקומות אחרים: הצבעה על שימור כוח כערך בפני עצמו אצל מערכות שלטוניות. לא יהיה מופרך לשער שגם משרד האוצר מקיים נהלים רק לשם קיומם, וכך הלאה והלאה עד מזכ"ל האו"ם באן-קי-מון, שיוודא לחיים ארוכים. מה שריגש אותי הוא האומץ שלה כאשת מקצוע לא להסתנוור מהסיכונים (כי מה הוא הליך האימוץ אם לא הערכת מסוכנות אחת גדולה ?) ולראות את הצדדים הפרוגרסיביים אצל נשים וגברים שכשלו שוב ושוב ועכשיו מחפשים אדם שיערוב ליכולות שלהם בפני שופט. הניתוח בספר לקח מקרים קשים שנראים על פניו חסרי סיכוי והוכיח שרוב העובדות הן אכן בעיני המתבונן. במיוחד נגע ללב הסיפור של דלית. בסוף הספר התחושה שהיתה לי היא שאין כאן באמת מאמץ של הכותבת להוכיח ששחור הוא לבן. אין כאן תעלול שמנסה לשחק בהגדרות או אפילו זיכוי מחמת הספק כמו שהרבה סנגורים מנסים לסחוט. יש כאן עירעור אמיתי ויציב בגישה ובאופן תפיסה רווח. אני משער שכל העוסקים באימוץ בארץ הספיקו עד עכשיו לקרוא את הספר. ואם לא - הם צריכים.

» ביקורות נוספות של the guy next door
» ביקורות נוספות על בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ