ביקורת ספרותית על גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור מאת ג'יין אוסטן
ספר טוב

---

ייתכנו ספוילרים, ואלה יתוחמו ב**, לידיעתכם!

חסרות לי מילים על מנת להביע את רגשותיי ברגע זה. אני המומה, אני נדהמת, אני מרגישה כאילו חיי זכו לתפנית מפתיעה וכעת מלאים בהבטחות ובמשמעות ונופך חדשים.
לכאורה סיפור פשוט - אך זוהי, גבירותיי ורבותיי, יצירת מופת פנומנלית, שלא תישכח בקלות. אליזבת' בנט היא בהחלט אחת מידידותיי הקרובות כעת ואני נאלמת (באופן חיובי, כמובן) לנוכח חייה הנפלאים והמרתקים ומשפחתה החביבה. אני חוששת שהתאהבתי. התאהבתי במשפחת בנט. במשפחת דארסי. במשפחת בינגלי. במשפחת ויקהאם. במשפחת גרדינר. במשפחת לוקאס. בכולם!
פמברלי, לונגבון, נת'רפילד, מריטון, למבטון, ראמסייג' והאנספורד (פרט, אולי, לרוזינגס) - הם כולם ביתי השני. אני חשה כחלק בלתי נפרד ממשפחת בנט. המונית, יש שיגידו, מרתקת, יש שיגידו. היו סמוכים ובטוחים שאני דבקה באלה האחרונים. לא, אני מובילה אותם. התאהבתי במשפחה הזו! **שלוש בנות נשואות, והחיוך ממאן לעזוב את פניי! הייתי כה מרוצה, שבעת רצון, שמחה ונרגשת על הבשורות המלבבות ומשובבות הנפש; האדמתי כשדארסי שטח את דבר אהבתו, החוורתי כשלידיה ברחה, כעסתי על אישיותו הדוחה של ויקהאם לפרקים, עד שנתבררה התמונה כולה, חייכתי כל אימת ששמו של בינגלי עלה - ולא משנה באיזה הקשר ובאיזו שיחה - ותיארתי לעצמי את דמותה המקסימה של ג'יין לכששמה נהגה בפי מי מן הדמויות היקרות.***
ואליזבת... ובכן, זהו סיפור אחר לגמרי: לו הייתי מעלה על הכתב את סיפור חיי עד כה, היא הייתה ממלאה בגאון מספר פסקאות ממנו. פשוט, התחברתי ונקשרתי כל כך, בלב ובנפש, באהבה, לסיפור המתוק הזה, שכותרתו "גאווה ודעה קדומה", "רשמים ראשונים", כטוב בעיניכם. הכל קרה כהרף עין, כל כך מהר. אתמול שלפתי מן המדף רומן ידוע בעל כותרת מעניינת. לא היה לי מושג שבידי לא רק מילים ודפי נייר מודפסים באופן תעשייתי והמוני - אלא משפחה חדשה, סביבה חדשה, רגשות חדשים שלא ידעתי שאי פעם אחוש: אהבה, קנאה, צער עמוק - כאילו מדובר בסיפור אישי, ולא נפוץ כל כך. לעתים חשתי כי אושרי ושמחתי לא ידעו גבולות אך לא עמד לי כוחי לחדלם מעופף. הייתי מאושרת בתכלית בקריאתי, ליבי פעם ברגש ובחזקה, כאילו היה קדרה מהבילה רוחשת אהבה וכנות שרחשתי לסיפור המסוים הזה. לא יכולתי להפסיק לקרוא.
אני מודה: אני מתלהבת. ואני נחושה להסביר מדוע זה מוצדק. אני מרגישה, ברגע זה, כאילו נסגר מעגל בחיי, ונפתחה דלת חדשה.
זהו לא ספר סתמי שניתן לדלג עליו בקלות, או לסיים בזריזות ולהשיב למדף באדישות, כדי לא לחפשו ולעלעל בו שוב לעולם. זה סיפור שלם, הרפתקה שלמה - גם אם נינוחה להפליא ולא תמיד מעניינית במאת האחוזים, עולם חדש שנפתח ונסגר לקצב הדפים היקרים. מילים לא יכולות לתאר את ההרגשה שהספר הזה העלה בי. והרי כולנו יודעים עד כמה מילים הן חזקות, כולנו יודעים שיש ביכולתן לבנות ולהחריב ממלכות, ציוויליזציות ואנשים. עם זאת, יש משהו במילים אלה שקצרה ידו מלהסביר בדיוק כיצד אני חשה כעת. אני ברצינות חושבת שהספר שינה בי משהו והפיח בי רוח חיים מחודשת. והדבר היחיד שעשוי לפגום באשרי הוא העובדה, שאינני יודעת אם הרגשה אלוהית ושמימית זו ניתנת לשחזור, אינני יודעת אם אעמוד בעוד פרץ של תחושה מהממת זו, או אם יש מישהו, משהו, דבר כלשהו בעולמינו - שעשוי לגרום לי לחוש זאת שנית. אני חשה כאילו ניתנה לי מתנה נהדרת בדמות סיפור מקסים זה.
לפתע אני מרגישה כאילו רוחה של אליזבת שורה עליי, וממלאת אותי בחכמה, תבונה, גאווה, בגרות שאין שנייה לה, אהבה כנה, אנושיות ואושר - כאלה שמילים לא יכולות לצייר. אני שלמה.
הו, חיי זכו לתפנית אדירה!


לתשומת לב הקורא >> הערות
בעבר ניסיונותיי הנואשים לקרוא את הספר אחת ולתמיד העלו חרס בידי והחשבתי את הספר למשעמם, משמים ובהחלט לא הבנתי על מה כל המהומה - אך הפעם הייתי נחושה להתמיד ולקרוא. עד כה, עליי להודות כי הסיפור מסב לי הנאה רבה ונדמה לי כי כל אישה הגונה תמצא אליזבת' בנט את בת דמותה הספרותית, במידה זו או אחרת. מדובר בבריה מלבבת וחביבה ואני מקווה שהיא תמשיך לספק לי סיבות טובות שיאפשרו לי להמשיך ולחבבה כפי שאני מחבבת אותה כעת.
מדובר בתרגום קולח במיוחד, למותר לציין. עם זאת, הייתי מבכרת לקרוא את הספר בשפת המקור, שכן הדיאלוגים הרבים מעיקים עליי וידה של המתרגמת ניכרת בבירור - בניגוד לשאר הספרים המתורגמים שקראתי, בה התרגום לא הורגש בעליל וחשתי כאילו נכתב הספר בעברית. לסיכום, עד כה אני נהנית במיוחד, וכמעט שכאב לי להפסיק את הקריאה על מנת לנסח עדכון זה ולפרסמו.
אני פגועה מעט מן הביקורות השליליות על הספר, במידת מה, ברם אני מניחה שלעת עתה מדובר בספר נחמד מאד מאד. לעיתים הדוברים מגבבים מילים ומכנים זאת "נאום מרתק", ולפעמים הם משעממים ומשמימים במיוחד, אך זה, מבחינתי, רק מוכיח בפירוש את רמתה הגבוהה של החברה - גם הכפרית - באנגליה הטרום-מודרנית.
לו הייתי נדרשת לשחק דמות ספרותית אהובה בסרט, אני חושבת שהבחירה בין אליזבת בנט לג'יין אייר או סקרלט לא הייתה נערכת בנקל! ומכאן שאליזבת מטפסת לאיטה לראש סולם הדמויות האהובות עליי, תוך כדי קריאה, ואפילו בלי שהפסקתי להרהר בדבר. אין כל ספק שהיא נוחה מאד להערצה, אני שואבת מדמותה סיפוק רב.

מסתמן, כי הסיפור היפה מתחיל רק במחצית השנייה של הספר, בו הדמויות לא רק מפטפטות כפי שעשו מהלך עמודיו הראשונים של הנובלה, הן מתחילות לפעול, הן מתחילות לחיות ולפרוח ולחשוף את אופיין וייחודן. כעת נזדמן לי לסיים את הפרק השלושים ושלושה במספר, ואני נהנית במיוחד!
למרות ארכם הקצר של הפרקים, על מנת להימנע משעמום, או מחוסר-הבנה של הסיפור (מצבים בהם העינים ממשיכים לקרוא אך המוח לא קולט את מהות הדברים)- הייתי ממליצה, גם עבור הקורא המהיר או הקורא המנוסה, המלומד והנוטה לקלוט במהירות - לקרוא את הספר לאט, פרק פרק, ומובטח-הוא כי ייהנה מן הספר כפליים!

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור