הביקורת נכתבה ביום שני, 31 בינואר, 2011
ע"י כתם-אופיר
ע"י כתם-אופיר
מעורר מחשבות עמוקות. למשל, מה קורה לאדם כאשר ניחתת על ראשו מכה קשה - שכול של בן. הם יכלו לשקוע בשכול ובכאב ולהתמכר למרירות. במקום זאת בחרו לצאת לקרב דון קישוטי נגד השלטונות המובילים את החברה לחורבן מוסרי. בעין הצרה והזמנית מעשיהם של השניים נראים פתטיים - לפזר גלויות ביקורת...אלא שבמבט פרספקטיבי - יש במעשה שלהם תקווה אנושית גדולה שכן שני זקנים קשי יום אלה מצליחים למרות כל הקשיים לתת ביטוי לצלם אלוקי שבתוכם. בכך הם מוכיחים כי האדם נותר תמיד בן חורין להיות נאמן לצו מצפונו. הספר מצליח להמלט מהמוקש של ההטפה שכן השניים מודעים לסיכונים והם אף משלמים את המחיר. הספר מרשים גם בקשר הזוגי שמפגינים השניים לכל אורך הספר.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת