ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 בינואר, 2011
ע"י מורי
ע"י מורי
ז'ן-באטיסט גרנוי נולד בראשית המאה השמונה-עשרה בעיר המצחינה בעולם – פריס. כילד חמישי, שנותר בחיים לאחר ארבעה אחים מתים, השתדלה אמו להתרחק ממנו מיד כשנולד ומשנתפסה הוצאה להורג.
גרנוי גודל ע"י מיניקות ולבסוף נדחה ע"י מינקת ותיקה בטענה שאין לילד שום ריח אופייני לילדים, ונמסר בחזרה לכנסיה ומשם לגברת שתפקידה לגדל ילדים בשכר. בגיל שמונה הוא נמסר לבורסקאי ושם למד את מלאכת הכנת העורות.
מתת האל של גרנוי היה אפו. אותו אף המריח כל, המפריד כל ריח מריח אחר, המזהה כל ריח בשמו והיכול לגרום לצירוף ריחות שייצרו את הנעלים שבבשמים. כל אלה מובילים את גרנוי לרצח נערה משום הרצון לשמר את ריחה המתוק ומאוחר יותר לעבודה אצל המפורסם בעושי הבשמים בפריס, אותו עזב כשבידו תעודת שוליה המעניקה לו חופש תנועה.
גרנוי בוחר להתרחק מכל אדם למשך 7 שנים, להימנע מלהריח אותם ולחזור כשיחוש מוכן לחזור. הוא חוזר כדי ליצור את הנעלה בבשמים ולאו דווקא זה המורכב ממור ולבונה, לבנדר, יקינתון וכמנון. את זה תצטרכו לנחש בעצמכם.
בכל מקרה, הספר תופס תאוצה מדהימה בשלושים העמודים האחרונים שלו לקראת סוף מפתיע למדי.
הספר נקרא כאגדת אלף לילה ולילה. ככזה הוא מושך לקרוא, אלא שזו קריאה "זולה", לא ממש מתגמלת ולא ממש מאתגרת. גם שגיאות הכתיב וההגהה לא ממש מושכות בספרים שהוצאתם הוצאת מודן.
אחרי ככלות הכל, הספר עוסק באדם שיש לו תכונה נעלה והוא מביאה לידי מיצוי שיא. מר ורטיגו של פול אוסטר עושה זאת טוב יותר.
את הסרט על-פי הספר לא ראיתי, אבל ברור לאורך כל הספר שטוב היה אילו יצא כסרט מצויר של וולט דיסני. רק כך ניתן היה לתאר את הריח נישא באוויר.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יוסי
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
בזכות ביקורת זו הלכתי לקרוא את מר ורטיגו.
מר ורטיגו הוא ספר מצוין כשלעצמו.
אבל אני אהבתי יותר את הבושם. תודה |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
