זה הספר השני של ג'וזף שאני קורא מאז "פרנויה" שקראתי לפני כמה שנים וזכור לי כמעולה, ואחד מני רבים הממתינים לי על המדף מפרי עטו. הספר כתוב בגוף ראשון כלבבי וגם העלילה כתובה מצוין ומושכת לקרוא. היו כמה טוויסטים בלתי צפויים קטנים אבל הבעיה העיקרית שלי עם הספר הזה היא שכבר מהתקציר ברור מאוד לאן הוא הולך ואין באמת הפתעה שומטת לסתות בשום שלב, וחבל.
אני ממש מקווה שמהספרים הבאים שלו אהנה יותר בע"ה.
לסיכום, ספר טוב וקריא מאוד אבל לא באמת מותח אם קוראים את התקציר לפני

אין ספק, אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא לאחרונה, הסיבות לכך? עלילה מותחת ומפוצצת באקסטרים, הדמויות מעניינות בעלות אופי, ואינן רדודות, תכונה שלצערי שחסרה בהרבה דמויות בספרי המתח של ימינו, ההתפתחות העלילתית המפתיעה והמותחת, הדיאולוגים, וכמובן ההומור המתוחכם והמשונן המפורסם של ג'וזף פיינדר רק מוסיף לתענוג הקריאה של הספר, בקיצור ספר קצבי, מעניין ,ובעיקר מותח, מומלץ מאוד.

אי אפשר להתעלם מהעובדה ששמו של הספר הולך לפניו, הוא מפוצץ ומזרים אדרנלין עוד לפני שמתחילים בקריאתו, אבל לפעמים ובעצם ברוב המקרים עדיף להסתכל קודם בקנקן.

איש מכירות צעיר (פלזמות, LCD) רוצה להתקדם בחברה בה הוא עובד, מה שחסר לו בלשון העם זה "מרפקים" ואם להקצין "רצח בעניים" כשם הספר. מזלו מתחיל להשתנות משהכיר אדם שהיה לוחם בכוחות המיוחדים של ארה"ב . אותו לוחם מתקבל לעבוד בחברה שבה הוא עובד בהמלצתו ומאז לתדהמתו קורים דברים מוזרים למתחריו והוא חושד שהוא קשור אליהם. הוא במקביל נוסק למשרה שחשק בה ואף יותר מזה והחיים נראים לו לא פחות מאשר גן עדן. הוא עובר לבית גדול יותר, קונה רכב חדש (מרצדס SKL) ואפילו מצפה לילד ואז בשיא הצלחתו הוא מחליט להתנער מאותו לוחם שהפך בינתיים להיות לא יותר מאשר מנהל האבטחה של החברה משמסתבר לו שהיה לו יד ורגל במעשים פלילים ומבין שיש לו פה עסק לא עם סתם עובד אלא עם לוחם שלא יהסס לנקוט בכל אמצעי כדי לשמור על מקום עבודתו.

לא חשבתי שאכתוב משהו על הספר מהסיבה הפשוטה שהוא לא דיבר אלי, אני ממש רחוק מהתחום, אבל בסיומו הבנתי שאם יצאתי ממנו עם תובנה, שתיים, אז הוא עשה את שלו ושווה גם ביקורת.

אז הספר כתוב טוב, קולח, מעורר מחשבה ולפרקים מותח, והיה שווה את הזמן, משום שהוא מדבר על עולם העבודה והחיים שגובים מאתנו לא פעם מחיר יקר והשאלות שתמיד עולה מהם, עד כמה כדאי להרחיק לכת והאם זה היה שווה ?

אתחיל מהחלק החיובי, בשליש האחרון של הספר הגיע המתח,
ושהוא הגיע הספר הפך למרתק והשאיר טעם של עוד

אך ברוב חלקי הספר שאלתי את עצמי למה אני מתעקש לקרוא?
בסה"כ חיפשתי ספר מתח שיחזיר אותי לקרוא ספרים ונתקלתי בשלבים מסויימים בשיעמום

לסיכום -
אם תהיה לכם סבלנות אז אחרי 200 עמודים תקבלו עניין מהספר

הכי טוב של ג'וזף פיינדר. ממש לא משעמם (בניגוד לשלושת קודמיו), המאה עמודים האחרונים ממש מורטים עצמבים ממתח. מומלץ לאוהבי מתח.

סגנון הכתיבה של רצח בעיניים בינונית ומטה לדעתי. אך למרות זאת לחובבי ספרי המתח זה יהיה לא רע. נראה לי גם שבניגוד לספרי המתח שאני קורא צריך להוסיף את הספר הזה גם לספרי האימה. מדובר פה על פסיכופט שמקדם אנשים על ידי כך שהוא רוצח את היריבים שלהם, כמו במיזרי או היד שמנענעת את העריסה.
כמו בספרים רבים ההתחלה כצת איטית אך לקראת הסוף אי אפשר להניח את הספר מן היד בגלל המתח שפיינדר יוצר.

את הספר קראתי מזמן אני זוכר שהמתח הוחזק עד הסוף. גוזף פיינדר הולך ומשתבח עם הזמן. ספריו הראשונים סבירים ככל שמתקדם בזמן משתבח.

קליל.
אקשן טוב, כמצופה מג'וזף פינדר.
מדי פעם צריך גם את זה

אחד מהספרים היותר יפים ומעניינים שקראתי.
עלילה סוחפת ומלאת טוויסטים.
ממליצה בחום.