ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בנובמבר, 2010
ע"י נתנאל
ע"י נתנאל
ברכות לכם!
קודם כל, חיכיתי עד סיום הטרילוגיה על מנת למסור את ההצהרה הבאה:
סטיג לארסון, בן 50 במותו, הינו אחד הסופרים המחוננים שיצא לי להכיר. מותו בטרם עת הוא בכל צורה שהיא הפסד לאנושות כולה. פרי מחשבתו, צאצאי רוחו והנכסים האינטלקטואלים שהיה יכול להשאיר אחריו ולא הספיק הם אובדן לכל קהילת הקוראים הבין-לאומית.
ואני אומר זאת בפה מלא אפילו אחרי שנגמרה הסדרה שרק אחד מהספרים (השני) זוכה ממני ל-4 כוכבים ואילו שני הספרים האחרים זוכים ממני לדירוג של 3.5 לראשון ו-3 לאחרון. גם אחרי שראיתי את העליות והמורדות באיכות ספריו. הריני עומד מאחורי דבריו.
דקה דומיה.
אוקי, עכשיו אפשר להתחיל ולהשמיץ את כל העולם ואישתו.
הספר "הנערה שבעטה בקן הצרעות" הוא נקודת השפל של הסדרה, ולמרבה הפלא זה לא אומר הרבה. הספר עצמו ניחן בכל מה שצריך כדי להיות ספר חזק מאוד ואולי אפילו רב-מכר בפני עצמו, העובדה שהוא מגיע אחרי ספר כל כך מוצלח הוא חיסרון ויתרון. היתרון נובע מכך שהוא הפך לרב-מכר בזכות המוניטין הקיים. החיסרון הוא שמגרעותיו כספר בולטות כמו שלט חוצות ארור.
הספר מגולל את תקופת הזמן שבין סוף הספר השני ועד לאחרי המשפט של ליסבת סלאנדר. רוב הספר הוא ביריוקרטי עם תככים בשלט רחוק והאקינג מתוחכם והרבה פחות על נוכחות פיזית של הדמויות בשטח. לא כל כך מותח יחסית לספרים אחרים ומשקיע הרבה יותר בדרמה והיחסים בין הדמויות וכל הקוצ'ראי הזה. במקום במתח והאקשן שאמורים להיות המרכז בעלילה.
הספר בנוסף ממוטט לחלוטין את ההכרזה של ההוצאה לאור שכל ספר עומד בניפרד ואינו זקוק לספרים האחרים בסדרה. מי שלא יקרא את הספרים האחרים לא ימצא את ידיו ורגליו.
עם זאת סטיג לרסון ז"ל שומר על שפה נקייה מקטעים וולגרים למיניהם והוא חומל עלינו בהשאירו את הקטעים המיניים כנחלת הדמיון ועושה את זה בצורה מעוררת הערצה.
המתרגמת, רות שפירא, עושה עבודה כלילת יופי עם שפה עשירה ומשובחת. הרגשתי כמי שלוגם יין נושן.
כרגיל מודן עושה עבודה מעולה בעיצוב החיצוני של הטקסט ובכריכה יפיפה המעבירה את מצב הרוח של הספר באופן מדויק (הרבה פחות קודר מהספרים האחרים זאת אומרת.)
בסיכומו של עניין: 3 תולעים, שווה את השישים שקל שצריך לשלם על הספר עכשיו כשהוא במבצע בצומת ספרים (06/11/10).
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
