עתה סיימתי לקרוא את הספרר. דביק משהו ומעצבן. חוש ההומור המעולה של יוסה? לא ממש ניכר בספר זה. ניפוח אינסופי של הפנטזיות המיניות. נו באמת! אם כבר, אז תקראו את "לוליטה" של נבוקוב, הרבה יותר מרגש. יש כמה מחשבות מעניינות על עולם התרבות והאמנות, אבל הן לא מחזיקות את הספר והאמת קצת מאולצות. אהבתי הרבה יותר את "הדודה חוליה והכתבן".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
