“הספר הזה הוא תזכורת חיננית להגדרתה של ספרות מופת, בעיני הצנועות כמובן. כזו אשר לופתת אותך כבר מההתחלה ומעצימה את רמת החרדה :- ) ככל שהסימניה הולכת ומתקרבת לעבר הכריכה בעבר השני, בכתיבה קולחת, שפה שיש להתענג עליה ועלילה מרתקת ולא צפויה.
ביארנה רויטר עושה בגיבורו, ג'וזפה עמנואלה פגמינו – שעיקר פרנסתו באה משוד קברים ומעצם היותו "עשבונאי" הרוקח משחות ושיקויים בטכנולוגיה של המאה הארבע עשרה, כחומר ביד היוצר.
הוא גורם לו לטפס לפסגות אושר וזחיחות רוח, מטלטל אותו לתחתיות שאול וחוזר חלילה, מכניס אותו לחשכת מרתפים ובתי כלא, מעביר אותו מחזורי ייסורים ומאידך מזכה אותו גם ברגעי התעלות והנאת גוף ונפש. הללו נעשים בהומור צרוף אשר מפיק מהקורא את מלוא הטווח שבין חיוכים ועד צחוק מתגלגל.
סיפור המעשה מתרחש על רקע מגפת הדבר, "המוות השחור" אשר התרחשה באירופה במחציתה של המאה הארבע עשרה וגבתה את חייהם של עשרות מיליונים. בעידן אשר בו הרפואה נמצאת עדיין בראשית התפתחותה ומזכירה יותר עבודת אלילים מאשר מדע, ובו מרבית התופעות שאינן ניתנות להסבר מקבלות פרשנות של מעשה אלוהים, או השטן, או פרי יחסי הכוחות ביניהם, קיימת קרקע פורייה לסיפורים, אגדות, מעשיות שהיו ושלא היו המטשטשות את הגבול בין דמיון למציאות.
ידידנו פגמינו נכנס לפירנצה מוכת הדבר ופוגש בה נער שהופך לבן לווייתו – ארתורו. לכאורה רפה שכל ואולם לאורך כל העלילה לא ברור מי בורך בתבונה רבה יותר. על עגלה עמוסת משחות ושיקויים הנגררת על ידי בונפיציוס החמור, אשר נקרא על שם האפיפיור המאה תשעים ושניים של רומא (בשל הדמיון ביניהם על פי תפישתו של פגמינו), הם יוצאים לחפש מרכיב אחרון בהחלט לשיקוי שיעניק חיי נצח, שכלל מרכיביו כבר נמצאים באחזקתם. מרכיב נדיר זה יהיה ניתן לקבל רק לאחר פגישה עם בנו של השטן בכבודו ובעצמו, אשר מסתבר כי הוא כלוא במרתפיו של הבישוף אוגוסטינוס מהעיר לוקה.
משם הולכת ומסתעפת העלילה, ואנו שותפים בפה פעור לתלאותיו של פגמינו שכל מוסד הכנסייה דולק בעקבותיו בהובלת התליין הראשי ושר צבאו של הבישוף, דרך נהרות, גאיות והרים, תוך כדי פגישה עם אצילים, נשים יפות, פשוטי עם כפריים, והללו נמשכים במציאות כמו גם בחזיונות וחלומות.
במהלך העלילה אנו נחשפים לשני קולות במוחו של פגמינו, מעין היצר הטוב והרע, הסנגור והקטגור של ג'וזפה, המגולמים על ידי ספה ורינלדו ומרווים אותנו נחת רוח וצחוק אל מול הסיטואציות ההזויות הפוגשות את הגיבור. לא ניתן להתעלם מהשאלה האם הוא הוא אשר שולט בגורלו או שמא אצבע האלוהים , או השטן, או שניהם, מנהגות אותו כפיון על לוח השחמט. לא יכולתי שלא להרהר בפרדוקס שלנו היהודים בעניין "הכל צפוי והרשות נתונה".
משעשע לראות כיצד האירועים השונים המתרחשים מקבלים העצמה דמיונית וגוזמה כאשר הם עוברים עיבוד מחודש בתיאוריו של פגמינו ביחס למה שקרה בפועל.
בתוך כך, אנו נחשפים לפוליטיקה המושחתת ותככיה של הכנסייה, מאבקי השליטה בה, זוועות האינקוויזיציה, אמונות טפלות ברוח ימי הביניים, עיר וכפר של המאה הארבע עשרה, העוני, הבערות, הלכלוך והזוהמה, הקיצוניות שבהבדלי המעמדות והרדיפה אחר ההישרדות היום יומית לצד הרצון לחיי עושר ואושר.
ביארנה רויטר, סופר ותסריטאי דני, התפרסם במיוחד על התסריט לסרט "פלה הכובש" ואת ספרו "השקרן מאומבריה" הוציא בשנת 2004. הוא לוקח אותנו לסיבוב בערי ימי הביניים של החוף הצפון מערבי של חצי האי האיטלקי החל מפירנצה, פיזה, ויארג'ו, גנואה, לוקה ועוד.
זהו ספר של קריאה שניה ושלישית ללא ספק. ברור לי כי בקריאות חוזרות יתגלו פרטים, הקשרים וקישורים שאולי לא עמדתי על טיבם עד תום בהיכרות הראשונה עם העלילה. ממש עד לשני הפרקים האחרונים התקבעה בי התובנה כי מדובר ביצירה משובחת, אלא ששני פרקי הסיום יוצרים שיא חדש עוד יותר של הנאה צרופה וחיזיון תעתועים הנתון לפרשנות.
חוויה אחרת.”
