עדיין לא סיימתי לקרוא, אבל מאוד ממליצה!

ההתחלה מעט משעממת, אבל כל ההתחלות משעממות אותי...

הספר אכן איטי אבל זה מה שאני אוהבת בו- תיאור סגנון החיים האנגלי האופייני לאותה התקופה, האמונות, המנהגים, הלבוש, המאכלים, יש תיאור של הכל ואותי זה לימד הרבה על התקופה...

לקרוא על הסיפור של ארתור אפשר בויקיפדיה, אבל עם הספר הזה אפשר ממש לחזור אחורה בזמן ולחיות את הסיפור...

התחלתי לקרוא...מעניין, אבל השמות של הדמויות בספר כל כך ארוכים ומוזרים וכולם נשמעים אותו דבר!!!!

אה, ויש הרבה מאוד דמויות....

יש הרבה משפטי חוכמה וסיפורים מעניינים, אבל קשה מאוד לעקוב בגלל השמות...

אוהבת מאוד את הספרים של דן בראון!
גם הספר הזה מותח מאוד..אבל... אני מעדיפה יותר תעלומות שקשורות לאומנות ולכתות סודיות ולדברים מהעבר...
בספר הזה יש יותר מדי טכנולוגיה, מחשבים ווירוסים (יכול להיות שאני מתבלבלת עם נקודת ההונאה?)
בקיצור, עדיין מותח, אבל הרקע להתרחשות הארועים קצת פחות...

ההתחלה הייתה סבבה אבל אז זה התחיל לחפור ובשלב כלשהו כבר לא הבנתי מה רוצים ממני...
אולי כי הייתי רק בת 14..יכול להיות שהיום זה יהיה יותר רלוונטי...

אני לא זוכרת מתי קראתי בפעם האחרונה ספר עם תמונות ואני לא זוכרת למה בכלל לקחתי לקרוא את הספר הזה...

לילדים...

אני פשוט מ-ת-ה (!!) על הספר הזה!!
כשהייתי קטנה ורציתי ללמד את אמא שלי עברית, הייתי מקריאה לה את הספר ומתרגמת לה אותו, והיינו מתפוצצות מצחוק... פשוט תענוג!

ו-ו-א-ו!! פשוט וואו!
בראבו לאמנון דנקנר! איזה ספר!


אני חייבת להודות שברגע שהבנתי שהספר מסופר מנקודת מבט של ילד מירשולים, לא הייתי בטוחה שאני רוצה להמשיך לקרוא..מכירה את התיאורים על נופי ילדות וזכרונות ומקומות וריחות ולא התחשק לי לקרוא אותם שוב, אבל הדמות של דודה אווה..אחחח..איזו דמות...

והסוף...אחח...איזה סוף..פשוט התענגתי על הספר הזה... (ובכיתי כמה פעמים)

משעמם פחד!

את הספר לא קראתי, אז לא אוכל להמליץ עליו...אבל ראיתי את ההצגה בתאטרון גשר עם סשה דמידוב ויבגניה דודינה...היה מעולה!!