ספר יפהפה על הצד היפה של איראן.
ספר מלא קסם וחוכמה.
בימים שמתרבים ספרים הנוגסים התרבות הערבית, כדאי לקרוא על הצדדים היפים של האיסלאם, אם כי הספר נוגע בתרבות זמן אחרת של המאה ה-19.

הרבה דברים יפים אפשר ללקט בספר הזה כמו למשל:
יחס האנשים אל החגים האסלמים ואל כל מה שקשור בדת.
הסוד שבאריגת שטיחים.
עבודת הכפיים מהתחלה ועד הסוף מתוך אהבה ומסירות ולא כעול ויסורים.
תרבות השבטים הנודדים.
יחסים משתנים במסורת העתיקה אל מול זמנים חדשים.
סיפורי אהבה יפים.

מאחלת הנאה לכל מי שיקרא!

הספר היה בין הספרים הראשוניים שקניתי כי רציתי שיהיה על המדף בחדר שלי כדי שאוכל לקרוא אותו שוב...
אמנם העלילה לא מאד מורכבת ופמיניסטית כהפגנה אבל הידע והתרבות שנחשפו בספר היו מרתקים.
הדמויות היו סבירות, מעט קלישאתיות...
אבל בעבורי פיצתה הכתיבה על כל השאר. הסופרת כותבת בצורה מענינת. היא מסוג הכותבים שמשלבים ביטויים ומשפטים מרתקים תוך כדי הסיפור. לא משהו שאפשר לגלות בקריאה ראשונה אלא להמשיך ולמצוא אותם בקריאות חוזרות של הספר.
בנוסף לכך, השירים היו מענינים. החלון שזה סיפק להבין את התרבות היה חשוב במקרה שלי...

אנהיטה נערה משבט נודד שחלומה להיות צובעת שטיחים. מכיוון שאינה מעונינת להנשא לגבר שאביה מועיד לה ולהיכנע לגורל. מחליטה אנהיטה לארוג את חידה בשטיח הכלולות והיא מבטיחה שתינשא לפותר החידה.
סיפור שכתוב ברמה גבוהה אך קולחת. מרתק ומשעשע.

באירן של המאה ה-19 נישואים של נערה בשבט נעשו על פי התועלת שהם יכולים להביא לשבט.אנהיטה החליטה שהיא מעונינת בדרך שונה - מה משפחתה הקרובה חושבת ,וכיצד מגיב חתנה (בעיני עצמו ).
הספר מזכיר את רודף העפיפונים אבל מסתכל על הצד היפה בחיים (לעומת חאלד חוסייני שתיאר את אפגניסטן ואת הקנאות המטורפת שם).

קראתי את הספר בעקבות המלצה נלהבת מאוד של חברה, אבל התאכזבתי קשות.
ספר רדוד למדי, שהיופי היחיד בו- לטעמי- הוא השירים המצוטטים.
מתאים לבנות בגיל 12-13 לכל היותר.