ביקורת ספרותית על אחוזת דג'אני מאת אלון חילו
בזבוז של זמן

---

ספר אנטישמי!!!! קריאה בכריכה האחורית יכולה להטעות "...מערכת היחסים הנלהבת בין הילד הערבי לגבר היהודי מתפתחת לכיוונים שייקספיריים כאשר אב המשפחה נפטר בפתאומיות...". אך כשממשיכים לקרוא את הספר מגלים ספר שלעומתו "הפרוטוקולים של זקני ציון" הוא ממש חוור. הספר הוא אנטישמי ברמה לא יאומנת ועוד כתוב בעיברית , מיותר לציין שהמחבר הוא ערבי (שאף חתם לי על הספר בשבוע הספר) , ואותו ערבי מצייר את היהודי כנוכל, שקרן, רוצח, מכה ילדים, גונב אדמות ,אנס ושוחר מלחמה.
ניתן לחשוב שאני מגזים והספר לא באמת בא להראות אותנו היהודים ככאלה שגנבו את אדמות הערבים ובאותו זמן גם אנסו את כל הנשים הערביות אבל הנה כמה הוכחות שיגרמו לכם לחשוב שאולי אני כן צודק : הספר מתחיל כך :
"הקדמת המביא לבית דפוס"
"ספר זה מתבסס על מכתבים ויומנים אישיים של חיים מרגליות קלוורסקי ... יומנו של קלווריסקי, שנכתב בעברית האותנטית של סוף המאה ה-19 הועתק לכאן ככתבו וכלשונו... גיליתי דפים כתובים בערבית ... מקריאתם התברר כי מדובר בקטעי יומן וסיפורים של נער צעיר בשם צאלח... תודתי העמוקה לד"ר שפרה פייש ולב' סימונה צוויירינג, שסייעו לי רבות במלאכת הפענוח, התרגום והבאתם לדפוס של היומנים הנשכחים"
זאת אומרת כשמתחילים לקרוא את הספר נוצר הרושם שקטעי היומן הן של היהודי-חיים מרגליות והן של הילד הערבי - נאצר הם קטעיים אמיתיים . ושוב אני אומר בצורה שמתואר שם חיים מרגליות ובכלל כל היהודים באותה תקופה לפני כמאה שנה , מתקבל הרושם של אנשים ללא מוסר וללא דין שרוצחים בערבים והם המסכנים יושבים בביתהם חסרי אונים ומחכים למותם ואם היומנים הם מצוטטים ככתבם וכלשונם, איך תתווכח.
שני ציטוטים מתוך הספר - "הם מצווים על הגברים לצאת את הבקתות ולהתאסף ולעמוד במקום אחד, ואת הנשים והילדים קיבצו במקום אחר, ומשם הולכים עושי דברו של המלאך הרשע ומפשפשים בבגדיהם העלובים של הגברים ומסירים משם טבעות ... ומרימים מן האדמה ... תכשיטים עלובים , חרוזים של מזל ואת הכל מניחים בשקים גדולים ונוטלים לעצמם ... האם רשעות טהורה היא זאת או עוורון של כוח רגעי... מול עיניהם נוטלים לפיד מן המדורה ומשליכים אותה אל הבקתות ... והם מגורשים משם לעד... רק אפרם של בתים רעועים, ומעגלים שחורים של קש רמוץ ועלים שרופים"
אם זה עשה לכם קונטציות מתקופה אחרת ממש לא נראה לי שזה במקרה .
זה לא נגמר בזה תקשיבו לצטוט הבא : " מגלים לי כל מעשי בני עמך היהודים, והם יוסיפו ויבואו טיפין טיפין כאשר סיפרתי, וילחצו את הערביאים וידחקו את מקומם, תחילה במשלחי ידם , ואחר כך באדמותיהם (הנה הקטע הטוב) ואנו וצאצאינו נושיט את ידינו לשלום , אך היד המושטת לא במהרה תיענה, ובמקומה יבואו מעשי תגרה ומעשי קטטה, ואלה יתחלפו ברצח והרג, ועד מה מאד בכיתי כשגילה לי אותו יומן את נחשולי הדם אשר ישטופו את הארץ ואת האדמה המתוקה שתיטמא בגופות הרצוחים והעקורים." הם ביקשו שלום ואנו סרבנו ואז רצחנו אותם. וזה עוד כלום לעומת שאר הספר שחוזר על מוטיב היהודי הנבל והערבי המסכן והתמים.
ורק ממש ממש בסוף הספר אחרי מפתח ראשי תיבות ומפתח מילים תקופתיות(הספר כתוב בשפה גבוהה) ומראי מקום וקרדיטים רק בדף האחרון וגם בחלק האחורי שלו יש את הערת המחבר ושם כתוב אולי בדרך אגב "בניגוד להקדמתו של המביא לבית הדפוס(שאינו אלא דמות בדיונית, כמו גם עוזרות המחקר שלו) ובניגוד לרושם העלול להיווצר בעיני הקוראים אחוזת דג'אני היא יצירה בדיונית לחלוטין." הוא רק השתמש בדמות אמיתית -חיים מרגליות שקנה אדמות מערבים באותה תקופה אבל "עיצוב אישיותו והתכונות המיוחסות לו ... הם כולם פרי דמיוני ולא היו ולא נבראו" דרך אגב גם הילד הוא פרי דמינו רק שהתכונות המיוחסות לו הן קצת יותר טובות , אולי מפני שהוא ערבי ואולי מפני שהוא לא יהודי שקנה אדמות ערבים.
אפילו המחבר מודה שניתן להתבלבל ולחשוב שזהו מסמך היסטורי ולכן מסיים במשפט " אחוזת דג'אני אינה בשום פנים ואופן מסמך היסטורי אלא יצירה ספרותית ..."
דרך אגב נפתלי הרץ אמבר מתואר כאדם שחי ברחוב , לוקח נדבות מאנשים ומחבר שירים ביניהם את ההמנון תמורת נדבות ואלכוהול." ודמותו של וילדעאר בהיימעס (בהמשך נכתב שזהו נפתלי הרץ אימבר) נגלתה לפניי באחד העיקולים מהלכת שם, גבו שחוח,זקנו עבות, בגדיו מטונפים, והוא נרפה ומיואש למראה...אמרתי הרי לך השורה החסרה עוד לא אבדה תקותנו"
וזה ספר שזכה בפרס ספיר של מפעל הפיס.
בקרוב הסרט...

» ביקורות נוספות של יניב
» ביקורות נוספות על אחוזת דג'אני