אוי איך שהייתי רוצה לחזור בזמן.
כמה פעמים דימיינתי בראשי איך אני ממציא מכונת זמן, חוזר אחורה לכיתה ד', ואז מציל את עצמי תופס באויר את האבן שפתחה לי את הראש. אוי, הלוואי.
אבל בשום פנים ואופן לא הייתי חוזר לימי קדם, לתקופה הפרההיסטורית לחיות בזמנים שאנשים לא אמורים לחיות בהם.
אבל זה בדיוק מה שהחליטו גיבורי הספר. לחזור לעבר הרחוק, רחוק, רחוק של כדור הארץ. ו....?
אז כנראה שכדאי שיחזרו בזמן לתקן את ההחלטות שלהם

הרגש שמפעם בי לאחר סיום הספר הוא בעיקר תסכול.
למה ? חכו בסבלנות...
הספר הארץ הרבגונית הוא הפתיחה לסאגה בת תשעה ספרים שכתבה מיי. קצת כמו אסימוב מנסה גם מיי לתפור יחד אלפי ומליוני שנים ודרכן לחקור את מהותה של האנושות.הסיפור איננו מושלם ותיאור הדמויות מעט שטחי. העלילה כל כך מורכבת שרק באמצע הספר חשתי שאני מבין את תחילתו. על חסרונות אלו ועוד מחפה כתיבה טובה ורעיונות מדהימים ומפתיעים.
אז למה אני מתוסכל ?
ב2006 יצא בעברית חלק זה של הסאגה וכל כך מרגיז היה לגלות שבסוף הספר העלילה נעצרת ממש באמצעה ואת שאר החלקים אוכל לקרוא רק באנגלית. אוף.
על זה נאמר הפסוק "לא תחסום שור בדישו"...