עשר שנים תמימות לקח לי לקרוא לסירוגין את עיקרי הגותו של הרמב"ם.קראתי,הרהרתי,נתקעתי ונטשתי ולאחרונה חזרתי וסיימתי את קריאת התורה יוצאת הדופן של האיש יוצא הדופן הזה-ואני כאן כדי לספר לכם על זה.
יש לי בשורה טובה ופחות טובה בשבילכם:
הבשורה הטובה-יש אלוהים!
והפחות טובה-אין שום הוכחה לזה.
פרדוקסים יש למכביר לעוסקים באלוהים:
הראשון מיועד לאתאסטים שאינם מאמינים באלוהים אבל אי האמונה הזאת מאלצת אותם להכיר בו(אחרת במה הם לא מאמינים??)...
השני נעוץ באי היכולת להוכיח-שהיא המבחן הראשון למאמין וגם האתגר הראשון שלו להתמודדות עם הלא מובן או הלא נתפס-
ופה מונח השיעור הראשון והמרכזי של הרמב"ם לנבוך המצוי:
זה שהיום אינך יודע או מבין דבר מה לא אומר שמחר לא תבין,
ומה שאינו הגיוני היום יהיה הגיוני מחר ואם לא תחקור ותשתמש במתנה שקיבלת-לא תדע.וכשתדע-תגלה שהידיעה מביאה לאי ידיעה חדשה שעליך להמשיך ולחקור.
מבלבל?כן,אני יודע.גם אותי.אבל בדיוק בשביל זה בא איש כמו הרמב"ם כדי לנסות ולעשות סדר בדברים.
ומי מתאים יותר ממנו?
פילוסוף,פיסיקאי,אסטרונום,מתמטיקאי,לוגיקן,רופא,סופר ומורה,מנהיג רוחני של קהילה,תאורטיקן ואיש מעשה-שנאה דרש ונאה קיים:בכל מעשיו ביקש להוכיח שאפשר להגן על ההלכה היהודית בצורה קפדנית המחדדת את המחשבה.

כי החשיבה היא צלם האלוהים שבאדם!

החשיבה דורשת שהאדם יקבל בכנות את מגבלות הידע שלו,היא מחויבות לסוג מסוים של חיים-חיים לאורם של חשיבה והגיון הם חיים הכרוכים בהתמתנות של תאוות,בהתיחסות של כבוד לזולת והתיחסות עצמית כנה וישרה ובהבנה ביקורתית של העולם.
הרמב"ם קורא לזה "בורות נלמדת"-הכרה בבורותנו או בכך שאיננו מסוגלים לדעת משהו עשויה להיות הישג משמעותי שיוביל אותנו להבנה של רעיונות כלליים אחרים שיביאו לפתרון-כולל כזה שלא העלינו בדעתנו מלכתחילה.

משנת הרמב"ם היא הרציונליות.הכל רציונלי ואל תשאירו שום דבר לאמונה העיוורת או לחסידות השוטה.גם אהבת האל חייבת להיות רציונלית כדי שנבטיח שמושא אהבתנו הוא אכן האלוהים ולא תחליף מסוכן.חשיבה רציונלית היא ההגנה שלנו כנגד עבודת אלילים והיא מונעת אהבה עיוורת,נאמנות ללא סייג או מחויבות ללא תנאי.
עבודת האלילים היא שם נרדף לבורות שהיא מקור לרוע.האלילות היא האמונה שאפשר לרצות את האל,לתמרן אותו או לשלוט בו באמצעות כוחות נסתרים-האמנם ע"י קלפים,חישובי כוכבים ומזלות,טקסים ופולחנים אפשר להוריד גשם,להגדיל יבול,לשנות יחסים אישיים או להעניק בריאות??
הרמב"ם סבור שלא-האמונה העיוורת(וזה כולל ציות עיוור למצוות)מסוכנת מפני שבכך עבודת האל תיעשה רק כדי לצאת ידי חובה מבלי להקדיש מחשבה למשמעות או למטרה של המעשים.היהדות דורשת משמעת אך לא אדיקות מוגזמת.אלוהים סולד מפאנטיות והוא רוצה שנחקור את כל הסוגיות כמיטב יכולתנו ושנהיה כנים באשר לתוצאות שהשגנו.
ואולם יש לרמב"ם אזהרה לנו:אם אינך יכול להגיע לידיעה מוחלטת בנושאים הקשורים לאלוהים,לבריאה או לנשמה-אין לך שום זכות להכריז מלחמה על אנשים שאינם מסכימים לדעתך או לרדוף אותם.האמונה רחוקה מלהיות הוכחה..
אם אנחנו מציבים דרישות אינטלקטואליות מחמירות בנושאים רפואיים ומשפטיים-מדוע לא נעשה זאת גם בנושאים הקשורים לאלוהים?
תפיסותיו אלה של הרמב"ם הביאו לו לא מעט שונאים-ואכן בקהילות יהודיות מסוימות באירופה שרפו את ספריו והוא נחשב לכופר ממש.זה כנראה מה שקורה כשאינך מוכן להתמודד עם התנגדויות או ביקורת ואי הנכונות הזאת מעידה לדעתי על חולשת האמונה של הפוסל והדוחה על הסף.
אנחנו מתקרבים לסוף.תאספו עוד קצת סבלנות..
הרמב"ם מגלה לנו שלאנושות המסוכסכת והמפוצלת יש מכנה משותף שיביא לגאולתה-והוא אלוהים,סביבו אנשים יוכלו להתאחד.
ומי אחראי להביא את המידע החיוני הזה לאנושות?
ניחשתם נכון-היהודים.
המונותאיזם הוא סם החיים של היהדות והוא ישמר אותה אך האם תיסוג היהדות אל מושג העם הנבחר מבלי להגדיר לשם מה הוא נבחר?!
בספר הרמב"ם מסביר את תפיסתו בנוגע לנבואה ומי יכול להיות נביא(כל אחד עם יכולת אינטלקטואלית אישית-גם לא יהודי!)למה יש רוע בעולם(כשאתה מכבה נר אתה יוצר חושך??),איך אפשר לתאר את האלוהים(על דרך השלילה-תתפלאו..)ומשמעות הקדיש(פרופורציות) ועוד ועוד ועוד.
אני מקווה שגיריתי אתכם לקרוא ולהבין בעצמכם.
עדיין נותרנו עם חידת האלוהים שהוא מעל ומחוץ לטבע ומעבר ליכולת התפיסה של האדם(זה כמו שהשולחן ידון בעבודת הנגר שיצר אותו.אני מקווה שהדימוי הזה מתאים ומוצלח)-איך מתמודדים איתה?
הרמב"ם סבור שמוטל עלינו להגות באלוהים בשקט מוחלט.עדיף להגות בשלמות האל בדומייה-השתיקה היא אות לכך שהגענו לבורות הנלמדת.
אז הנה אני שותק.

כאחד עושה את צעדיו הראשונים בחקר הזהות ה"אמונתית" התרשמתי מאד מדבריך , וזה בהחלט גירה אותי לקרוא את הספר.