אל הספר "Long Lost" של הרלן קובן (או בשמו העברי והפחות סימפטי "דם חם") הגעתי כחלק ממסע שיפור האנגלית אליו יצאתי כחלק מהכנותיי לבחינת הפסיכומטרי, הבגרות באנגלית, ובעיקר כחלק מתובנה חשובה שנפלה אצלי.
פשוט הבנתי שאין שום סיבה בעולם שאני אקרא ספרות מקור אנגלית לא בשפת המקור שלה, אלא בתרגומה לעברית, זו עצלנות נטו, ואין שום סיבה בעולם שלא ארחיב את אוצר המילים הלא מספיק עשיר שלי, ועל הדרך ארד לכוונתו האמיתית של הסופר בכל פרט ופרט (שלעיתים אובדת לה בתרגום).
אל קובן נחשפתי עוד בשנות נעוריי המוקדמים, עוד בתקופה שלא נטיתי לקרוא ספרים (אלא בעיקר לרבוץ מול המרקע), וספרי מתח כאלו, היו היחידים שהצליחו לסחוף אותי לשבת ולקרוא. אבל אחרי כמה ספרים (אותם הגדרתי בזמנו אף כמוצלחים – כדוגמת "הנעלמים), הרוטינה חזרה על עצמה ושחקה את העניין שלי בסופר הזה, עד שרצה הגורל, והספר הנ"ל הגיע במקרה לידי, והפך לראשון שסיימתי בשפה האנגלית.
היופי בלקרוא ספרים בשפה זרה שאינך שולט בה עדין, הוא מהירות הקריאה האיטית, שמאפשרת לך לא לפספס אפילו פסיק או נקודה בסיפור, ולהתייחס לכל עומק או רובד שבחר הסופר להכניס או להטמין בעלילתו, וככה היה גם בספרו זה של קובן, במקום לבלוס אותו במספר מועט של ימים ולשכוח ממנו כליל עד עתה, שהיתי במשך שבועיים וחצי בתוך עלילותו, ביחד עם גיבוריו ודמויותיו, ואפשרתי להם, אם יבחרו, לחלחל לתוכי.
הדמויות שבורא קובן נראות על פני השטח כדמויות שונות, מחוספסות ומסקרנות באופיין, כאילו מנסה הוא להקנות להן איזושהי חזות של עומק מרשים או ייחודי, אך החזות הזו היא רק למראית עין, כי כאשר צוללים פנימה מגלים שדמויותיו באופן אירוני הן די חד-גוניות, הן מסקרנות ביותר בתחום אחד, אבל ריקות מתוכן בשאר התחומים.
האזכור הישראלי (זהירות ספויילר – המוסד וקרב מגע) היה משעשע בעיניי, לפעמים אני חושב שזה כל מה שיודעים עלינו שם מעבר לים.
השבחים אודות קובן טוענים שספריו הם מהסוחפים בז'אנר, ואכן כך היה הדבר מבחינתי, לפחות ברובו של הסיפור - החלק הראשון אכן היה סוחף, אומנם החלק השני נפתח בקרטוע לא קטן, אבל הסוף המוצלח למדי והאפילו מפתיע במידה מה, פיצה על כך.
הספרים הבאים שמחכים לי בהמשך המסע הם של המנגווי ("The Old man and the sea") ושל סלינג'ר ("Nine Stories"), אשמח להמלצות נוספות לספרים ששווה לקרוא בשפה האנגלית (בין אם מדובר בקלאסיקות או בספרות עכשווית).
בקיצור, ספר חביב, מומלץ בעיקר לאוהבי הז'אנר ככלל וספריו של קובן בפרט.
