"אני רעב" - זועקת הכותרת בתחילת הספר.
מילה אחת בלבד,מילה שמתמצתת חיים שלמים,של עוני מחפיר כפי שמתאר המספר:
"מי שלא היה ילד פרולטרי{ממעמד הפועלים}
רעב בן- 3,
קיבץ נדבות בגיל- 4,
הרוויח במסחר בגיל -5
והכיר את חיי הגדולים על סודות האהבה שלהם בגיל-6
אינו מעלה על הדעת,כמה ילד כזה מבין,מצרף,חושף וחודר,כי מיימיו לא היה ילד" {סוף ציטוט}.
משפט עצמתי כל כך שהשאיר אותי ובטוח מי שיקרא-פעורי פה,לנוכח העצב העמוק וההבנה מאחורי משפט כזה.ילד שנולד למשפחה ענייה בלשון המעטה,ובעל כורחו מתבגר מהר מדי,לומד על בשרו לשרוד,כמו לקבץ נדבות,שאביו האלכוהוליסט מכריח אותו ואף מלמד אותו את התורה,בכדי שהוא יוכל לשתות את כספו,במקום לפרנס את המשפחה.או למכור טבק מפירור סיגריות שמצא ברחוב,כשילדים אחרים בגילו רק לומדים ללכת,ולשחק במשחקי ילדים.
הבנה של ילד המתאר בחכמה שזר לא יבין זאת."ילדיהם של העניים ביותר נולדים זקנים והופכים לילדים במרוצת השנים.
וידיעה זו באה מתוך פיכחון,שחייהם לא היו בקדושה,אידיאל ואפילו לא חלום-זהו עוניים של העניים,אפילו החלום נגזל מהם.
זהו גם סיפור על אהבת ילד לאמו הרחומה,החמה האוהבת,הגאה מכדי לבקש עזרה,אם המאמינה באהבת האדם .ילד קטן הלומד מתפילותיה של אמו ושירי הערש {ששרה לו כשלא היה אוכל להשביע את רעבונו}ומאמין באהבה קוסמית,שעדיין יש בה צדק,למרות שראה עוולות בחייו ואי צדק.
ורק כשאמו גוססת רואה הילד לראשונה את גופה האכול,מתפכח ומרגיש את כל העוול שבקיום,וחש שהבורא{כפי שהוא מכנה את אלוהים}
הסתיר את פניו,שכח את ברואי יצוריו,הפך חירש וחסר רחמים,ורואה כיצד אמו נשרפת על מוקד האהבה
רואה את עלבונו של האדם.
לסיכום: זהו סיפורו של טדי העני פושט היד,ובעצם של הרבה טדי בכל פינת רחוב בעולם שעדיין פושטים יד, רועדים בקור המקפיא,חיוורים בשמש הלוהטת ובקול חלוש זועקים,באין שומע:
אני רעב..אני רעב...
זהו ספר בכריכה קשה בן 162 עמודים עם שם של מחבר לא ידוע ידוע שמשערים שזוהי האוטוביוגרפיה שלו.
ספר שקניתי בספריה ב-5 ש"ח-שווה את ההוצאה.
אני בכיתי!
מוקדש באהבה ממני לכל הילדים מוכי גורל באשר הם.
מומלץ לכל ההורים המתעללים לקרוא ולהתפכח.
ולממשלה שלנו להתפכח כי זה מה שהולך לקרות במדינתו
ולחוקק חוק בעד ענישה חמורה נגד אותם הורים מתעללים.
