בואו נעמיד את הדברים על דיוקם.
לא הם לא ! גברים אינם אוהבים ביצ'יות... פשוט לא.
לא במה ואיך שהן מתבטאות.
לא במה ואין שהן מתלבשות או שוכחות ללבוש לפעמים.
לא במה ואין שהן חושבות, הולכות, מסתכלות.. הן לא. הן לא שנונות. הן לא משעשעות. הן לא חזקות. לא מעניינות. לא מושכות ולא נעימות.
והספר - אתם/ן שואלים/ות - לא משהו.
אלא אם את אשה נעימה וחזקה, נחמדה ועצמאית, בעלת טעם טוב - שרוצה מאוד להשתנות לכיוון הלא נכון.
אז - קחו לכם משהו אחר להעביר איתו את החג - ואת הביצ'יות עזבו לנפשן...

ביצ'יות זה נשים חזקות,אפילו אם הן דלוקות
על בן הזוג שלהן,הן צרכות להיות חזקות ולא מתפשרות.
וכך הם יכולות לבנות מערכת יחסים עם רווקים ויכולים
בצורה הזואת לתפוס גבר.
זה השקפת העולם של שרי ארגוב,יש כמובן המון טכנקות
מוצלחות,אבל מה ששכחה הסופרת כנראה או שהיא לא מאמינה בזה בכלל,שזוגיות ונשואים הם עניין של מזל.

לקח לי זמן עד שאמרתי לעצמי שאולי כדאי לי לקרוא את הספר הזה. תנחשו מה.. יכולתי להמשיך לחיות גם בלעדיו.
לפי הסופרת(או המתרגמת), בחורה צריכה לחשוב על עצמה תמיד. אף פעם לא על הגבר שלה. מבחינתה כל הגברים הם אותו דבר. צריך לאלף אותם, רק ככה הזוגיות תצליח.
אתם יודעים מה סוד ההצלחה בזוגיות? התחשבות אחד בשניה והתחשבות בעצמכם כאחד. וזה מופנה לגברים ולנשים ביחד.

אני לא מתחברת לכל הבולשיט הפמיניסטי הזה.
מגיל אפס אני לימדתי את עצמי להיות בחורה שקודם כל חושבת מה טוב בשבילה. בתור ילדה, למשל, הייתי מרדנית וקשת אופי.
בגיל ההתבגרות שנאתי גברים. שנאתי איך שהם מסתכלים עליי. שנאתי שהם חושבים שהם יכולים לגרום לי לשכב איתם, להתמזמז איתם או אפילו סתם לתת להם לגעת בי. תמיד חשבתי בהיגיון. תמיד חשבתי האם זה יהיה טוב. האם אני אתחרט.
אני לא ביצ'ית. אפילו לא קצת. תמיד אני מנסה להיות נחמדה. ולמרות שהייתי רק עם 4 גברים כל החיים שלי, הצלחתי לבחור את הבחירות הנכונות כמעט תמיד. כשהרגשתי שהם לא "איתי" לגמרי, אני קמתי וסיימתי את המערכת יחסים והלכתי. האם השארתי אותם עם "שברון לב"? אני משערת שחלק כן וחלק לא.
אבל, אני שמחה על כל בחירה שעשיתי איתם. כי כל בחירה שעשיתי הייתה מהלב שלי.
האם זה אומר שאני פמיניסטית? לא. אני הכי לא שיש. אני פשוט הולכת עם הלב ועם הרגש שלי. האינטואיציות שלי תמיד צודקות.
לכל בחורה יש אינטואיציה, אז פשוט תשימו לב למה אתן מרגישות באמת. אל תהיו עיוורות.
זה לא קשור לשאלה האם הייתי נחמדה מדי או שהייתי רעה מדי. וזה לא קשור לשאלה האם אני יפה מספיק או לא.

אני שולטת בעצמי ולא בגבר שלי.
זה הסוד הגדול.

אני מצטערת אבל אני לא מבינה אייך הוא "ספר מעולה", דיפדפתי בו קצת והנחתי בחזרה על המדף.

מה זה ביצ'ית? ביצ'ית זה כלבה, זאת מישהי קרה ורעה. זה רע. ביצ'ית זאת קללה, שם גנאי, לא מישהיא שצריך לקחת כמודל לחיקוי.
כן, אני מבינה שמכוונים בספר לאישה אסרטיבית, חזקה שעומדת על שלה
אבל התיאור הזה הוא לא של ביצ'ית, ממש לא.
בחורה חזקה לא חייבת להיות כלבה ורעה לסובבים אותה.

וה"חמודה" הזאת..אתם צוחקים עליי? היא לא "חמודה" היא סמרטוט! היא פשוט חסרת בטחון עצמי בדיוק כמו ביצ'ית רק שהיא בחרה בדרך אחרת להתמודד עם זה.

כן "ביצ'ית" ו"חמודה" הם כינויים מנוגדים אבל הם לא מתאימים לסוג האנשים שמנסים להעביר לנו דרך הספר.
אם היו מכנים את הנשים האלה בצורה אחרת כנראה כן הייתי מתעניינת יותר וקוראת באמת את כל הספר, אבל זה פשוט גרם לי לגלגל עיניים.

זאת אותה הבעיה גם עם גברים, הם חושבים שבנות אוהבות "מניאקים" ולא "חמודים ורגישים"
לא, אנחנו בדיוק כמו הגברים רוצות מישהו שידבר איתנו בגובה העיניים, יתייחס אלינו בכבוד ויעריך אותנו.
לא מניאק/ביצ'ית ולא סמרטוט.

חוץ מכמה פניני חכמה שהמחברת הביאה, הספר גרוע לדעתי, וזאת לאחר שהמליצו לי עליו במיוחד.
הוא מחנך בנות בלי עמוד שדרה לעשות עוד דברים שבנות בלי עמוד שדרה עושות.
הרבה קטעים שובינסטיים, ודיי משעמם. קראתי עד הסוף למקרה שיפתיע.. אבל לא, זה לא קרה.

לדעתי זה ספר שפשוט כל בחורה חייבת לקרוא!

מסכם באופן פשוט ומסודר את 100 הכללים הלכאורה "מובנים מאליו" ביחסים בין בני זוג, שהם הכי קשים ליישום בפועל.
כתובה בצורה קלילה, הומוריסטית וזורמת.

הרבה בנות כיום מסתמכות על המראה החיצוני שלהן בלבד בשביל למשוך גברים, ובסופו של דבר מסיימות את הלילה לבד במיטה מול הטלוויזיה עם דלי של בן&ג'ריס וחבילת טישו ולא מבינות מה הייתה הטעות שלהן ומה הם עשו ששוב זרקו אותן...
אז בנות יקרות... קראו את הספר ותבינו על מה מדובר!

אומנם היופי הוא זה שפותח את הדלת, אבל האופי הוא זה שמכניס אותך פנימה, ורצוי שהאופי יהיה חזק ובטוח בעצמו. בקיצור - תהיי ביצ'ית!

ספר ממש טוב. סוחף, מצחיק, אמיתי ומגניב.
שרי ארגוב ללא ספק סופרת תותחית שכותבת בצורה מעניינת ומשעשעת כאחת.
ספר חובה לכל אישה! :)

זו כבר פעם שנייה שאני קוראת את הספר הזה. לא הצלחתי להניח אותו מן הידיים עוד מאתמול. חייבת לציין שיש התנהגויות מעט מוגזמות ולא הייתי ממליצה להתנהג כך, אך יש גם דברים נכונים ומאוד הגיוניים שהמחברת מציעה לעשות/להגיד. מהספר הזה אפשר רק ללמוד (מטעויות העבר וכיצד להתנהג בעתיד). אני לא מסכימה עם השם של הספר, המחברת בעצמה מציינת שביצ׳ית איננה בחורה רעה וקשוחה, אלא היא אישה חזקה שעומדת על שלה, מעריכה את עצמה ויש לה חיים ועיסוקים משלה, עליהם לא תוותר עבור אף גבר, לכן שם הספר הוא רק גימיק שנועד למשוך את הקורא לדעתי ולא ממחיש את תוכן הספר. יש גם ספר המשך כביכול-״למה גברים מתחתנים עם ביצ׳יות״, אני מקווה שיצא לי לקרוא אותו מתישהו :)

מה לעזאזל ?!?!?!?!?!!?! אוקי נרגעתי וכעת אני אבהיר את כעסי:

מה זה השם והנושא המפגר הזה לספר?! ביצ׳ת זאת מישהי כלבה , רעה, פקאצה וכאלה. עכשיו בספר הלדעתי סופר מפגר הזה כתוב שצריך לקחת דוגמא מביצ׳יות! סופרת חמודה, אני ממליצה קודם ללמוד את הפירוש של המילה ביצ׳יות!!!!!! הספר הזה פשוט בזבוז של זמן וכסף! ברצינות! למה צריך לכתוב ספר על השטות הזאת?! לקחת דוגמא מנשים זונות?!!!!
סופרת את לא מבינה בשיט על גברים נורמליים! רק ערסים והחארות שכל מה שמעניין אותם זה מין אוהבים ביצ׳יות ולא הייתי מגדירה אותם כגברים!
למה צריך לקרוא את הזבל הזה בכלל?! כאילו אתן עד כדי כך נואשות?! מי שהופכת לביצ׳ית רק כדי שאיזה ערס יקח אותה ללילה אחד ויזרוק אותה יום אחרי, חסרת אישיות! ממליצה בחום לאאאאא לקרוא את הזבל הזה!