לצד הספרים עם העלילות הארוכות (הנקראים "רומאנים") אני אוהב לקרוא גם ספרים עם סיפורים קצרים, וכשזה מגיע מסופרות כמו אלה יבלונסקי זה כייף גדול. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה שמעתי עליה ובעקבותיה קניתי וקראתי את "אפס טעויות", ספרה השני. הכותרת של הידיעה עליה אמרה "פנטזיה בחדר ניתוח", ואני לא ידעתי למה לצפות בקריאה מהספר הזה, אבל ידעתי שיהיה לי כדאי לקרוא אותו.

אז נכון שיבלונסקי היא אחות אחראית בחדר ניתוח לניתוחי לב ילדים במרכז הרפואי שיבא, אבל מי שיקרא את הספר הזה לא ימצא את מה שהוא אולי מחפש, אין שום סיפור שנכתב מהזווית המקצועית הזאת, אבל מה שכן ליבלונסקי יש צורה מאוד מיוחדת להסתכל על החיים וזה מה שהוביל אותי בסופו של דבר לקרוא גם את ספרה "שלושה גשמים".

אין צורך להכביר במילים. הסיפורים הקצרים שבספר מדברים בעד עצמם. הגבול בין המציאותי לסוריאליסטי מתעתע בלי הרף. הדמויות, הן המספרות והן המסופרות, לא מתחשבות בכלום גם כשנדמה שכן.
אחלה ספר.