להתחבר לתקופה המיוחדת הזו, בה התחילו ניצני החופש, התפוררות השלטון האבסולוטי, פריחת האומנות. הימים בם דה וניצ'י היה חי. מבחינתי זה קסם. אני מראש מעירה שאומנם הספר יכל להיות טוב יותר. אבל עצם העובדה שהוא הצליח להפוך עבר לתמונה חיה כל כך, לשלב סיפור אנושי, מלכותי, יד ביד עם אומנות נפלאה- מבחינתי זה בונוס ענקי.

בפרק הראשון קצת קשה להיכנס לספר: למרות שיש הקדמה, העלילה בפרק הראשון היא ההתחלה- והתחלות נוטות להיות קשות או משעממות. עד שהעלילות של שתי האחיות נפרדות קשה להבין מי היא מי, למי היא נשואה ואיך קוראים לאבא.
ואז קולטים ונשאבים. הספר זורם, התיאורים ציוריים ולדמויות יש נפח.
מאחר שהספר מבוסס על אנשים אמיתיים, מלא בתיאורים ציוריים, תקופתיים ואנושיים- הספר הוא חובה לחובבי הז'אנר.

הספר נחמד אך כתוב קצת יבש הסופרת כתבה על קורותיהם של אנשים אמיתיים ועל תקופה מאוד מעניינת וזה מה שבעיקר משך אותי אך לדעתי האישית היה הרבה יותר מעניין לקרוא את המכתבים האמיתיים שלהן הלוואי שמישהו היה יכול לתרגם אותם

יש צדדים יפים לסיפור, שמכניס אותך לתוך תוכי ארמונות האצולה בשיא הרנסאנס, מה התפקיד של אותם גברים ונשים הנישאים זה לזה ע"י הוריהם נשואי תועלת. איך זה עובד בפועל? מה המחויובות של כל אחד מהם לעצמו, לבן הזוג, למקורביו ולעם שלו? מה עושים עם אינספור הסתירות?
מי מלמד אותך להיות דוכסית? את הגינונים, את האסטרטגיות הפוליטיות? מי מלמד אותך להיות אשה ומושלת כשאת נמסרת בגיל 17 לשליטת הממלכה? איך נערה לא מנוסה יכולה בכלל להתמודד נפשית עם מה שנופל עליה?
ההיכרות עם העולם הזה, המפלרטט גם עם האמנות, שאותי מעניינת באופן ספציפי, עניינה אותי.

מאידך, למרות שאין פרקים ספציפיים משעממים, יש הרגשה כללית של שעמום. בקושי היתה לי סבלנות כבר לסיים את הספר, חיכיתי שייגמר כבר.

קראתי ספרים דומים, כגון הפרינצ'יפסה והולדת ונוס, מהם נהניתי יותר.

לסיכום - הצד הלימודי היה מרתק. הצד הספרותי - מאכזב. 3 כוכבים.

הספר עוסק בתקופה שאני נורא אוהבת ומוקירה, תקופה בה האומנות פרחה ושגשגה וממלכות ומשפחות שלמות קמו ונפלו בזכות האומנות.
ספר שמתאר מסע ארוך וחסר פשרות אחר תיעוד חד פעמי של הפריחה הנשית,
הספר נוגע גם בפיסת חייו של לאונרדו דה וינצ'י בתקופת יצירת האומנות "לדה והברבור" ורמיזה על היצירה הידועה המונה ליזה וההשראה שהוא שואב מהדמויות בשאר יצירותיו
מדהים כמה שהקורא נכנס בתוך העלילה ונושם את תקופת הרנאסנס באיטליה על כל רבדיה,החל מתיאורי הבדים של שמלות הנשף ועד לאריגים שעוטפים את הקירות, לרגע אחד הרגשתי את מילנו של אז ואת התככים והמזימות שנמצאות בסימטאות העיר.
משום מה המהלך הספר נזכרתי בספר "נערת בולין האחרת" למרות שמדובר בהפרש של חמישים שנה כמעט, האווירה הרגישה לי דומה מאוד.
הקריאה יותר ממומלצת!!

את הארועים ההיסטוריים, הדמויות והיצירות שבספר הסופרת לא בדתה. אולי העלילה לא הכי סוחפת אבל נותן הצצה לחיים במילנו בימיו של "איל מורו". בסה"כ מאוד נהנתי מהספר - לדעתי היה נחמד אם היה נספח עם צילומי היצירות כי זה קצת מייגע לחפש באינטרנט. כדאי לקרוא לפני שנוסעים למילנו.

הצצה מעניינת ונחמדה לתקופת הרנסנס. כתוב טוב ומעניין.

רומן הסטורי נהדר על רקע עבודתו של ליאונרדו דה וינצ'י