לגופם של ההארות והערות כאן, אני חובב ספרים של רואלד דאל (ויש רבים שעוד לא תורגמו, כולל למבוגרים), ומקריא לילדי בני 9 ו-12. אני מוצא את הסגנון שלו מיוחד בכך שהוא כותב בלי פחד בעצם, על התנהגות שסוטה מהנורמה, לעיתים אכזרית, לעיתים פנטסטית. הוא מבטא הרבה פעמים את מה שמתחולל בנפשם של ילדים כי הרי מעניין אותם תמיד לדעת מה קורה למי שעובר את הגבול, ובכך הוא מזין את הסקרנות שלהם אבל הוא מקפיד תמיד לתת לזה מימד סיפורי. ראו ערך "The twits", "The wonderful story of henry sugar" ועוד כמה.

אי אפשר שלא להזדהות עם דני. אי אפשר שלא להעריץ את אבא שלו. לאורך כל העלילה ברור לך מי הטובים ומי הרעים.
רק אחרי שבוע שבועיים פתאום הדם עולה לך לראש. אלוף העולם בגנבה? זה הסיפור שסיפרתי לאחיות הקטנות שלי?

אז כן, חברים, דני הוא הגנב הטוב בעולם. כשחשבתי על זה גיליתי שבכל הספרים האהובים עלי של רואלד דאל יש ממד מאוד אכזרי: ג'יימס והאפרסק הענקי (הדודות המרושעות שנמעכות), מר שועל המהולל (כל העשירים שמותר לדפוק אותם, כי הם עשירים), המכשפות (אנשים שהופכים לעכברים...) ואפילו ספרים ידועים כמו צ'רלי והשוקולדה (מה קורה לילדים הרעים בסיפור?).
כשנודע לי שרואלד דאל היה אנטישמי במוצהר המחשבה הראשונה שלי היתה, "זהו זה. זה מסביר הכול". אחר כך כעסתי על עצמי, ותהיתי האם הייתי מגיב באותה צורה לו הייתי מגלה שכמו ד"ר סוס הוא שנא יפנים (או ארמנים, או מינואיטים. אני לא בטוח איך הייתי מגיב. כשגיליתי שד"ר סוס שנא יפנים, אמרתי משהו כמו "טוב, בהקשר הרחב של התקופה היה בזה איזה היגיון, יפן נתפסה כאיום הגדול על ארצות הברית..." אני משאיר לכ לנחש איך הייתי מגיב אם מישהו היה מנסה להגן באופן דומה על אנטישמיות). בסופו של דבר החלטתי שבכל זאת יש קשר (והוא תקף גם בעניין שונאי קירגיזים): אם אתה מאמין שאכזריות כלפי ה"רעים" היא מוצדקת, כל מה שנותר לך הוא לתייג מישהו (יהודים, למשל) כרעים, כחלאת המין האנושי. ואז האכזריות היא לא רק מוצדקת אלא גם מוסרית. כנ"ל להפך: אם סימנת מישהו כ"רע", הדרך מכאן אל פריצת כל גדר מוסרי היא קצרה, כי לרעים מגיע.

בין אם השתכנעתם ובין אם לא, הנושא בהחלט מטריד אותי, ולכן אשמח אם תגיבו.
בהקשר זה יש הרבה שאלות שמציקות לי: האם העובדה שסופר מסוים היה אנטישמי / תמך בהפצצת הירושימה / היה רודף שמלות תמעיט את הנאת הקריאה שלכם? האם היא תפגום בסמכות המוסרית של הספר? השוביניזם של שייקספיר מפריע לכם? מרגיז אתכם שיש סופרים שזהותם עדיין לא ברורה? אם תגלו שספר אהוב עליכם כולל פלגיאט, מה יהיה יחסכם אליו?
אם גם אתם מוטרדים משאלות כאלה בשתיים ועשרה בלילה, בואו נפתח דיון.

הספר חביב מאין כמוהו וכתוב היטב, אבל...

אני לא בטוחה שהוא תואם את הערכים של ימינו.

הייתי מחכה קצת עד שהייתי ממליצה עליו בפני ילדיי.

דני שלנו הוא למעשה אלוף בגניבה.

יחסיו עם אביו וחסרונה של האם הם אלו שנותנים את ה"צבע" לעלילה.

ספר מתוק לבני נוער בוגרים וללא נטיה מרדנית מידי.

שמישהו יעזור לי כי אני חושב שהשתגעתי לגמרי. ספר ילדים שמדבר על גניבה! סחבנות, גניבת פסיונים מאנשים רעים ועשירים שמגיע להם. אני מתפלא על הוצאת מרגנית שהוציא ספר שכזה לאור. אני מבין את רוח השובבות והשליחות הרובינהודית (מלשון רובין הוד) הקשורה לספר, אבל עם יד על הלב אני חושב שמדובר בספר נוער די ממוצע, הוא מתאים לילדים בני ארבע עשרה, אבל מיועד לילדים בני שמונה. אני מניח שהושקעו מחשבות רבות באם להוציאו לאור, אבל הספר חקוק אצלי (והדבר התחוור שוב בקורס שערכתי בנושא) שמדובר בספר שמתאים יותר לקטגוריית אניד בלינטון למיניהם.

סיפור מאד נחמד, וייחודי.