ששש! לא נעים להגיד בקול, אבל הספר ממש לא נועד למי שלא מתעניין ב...בנייה. ובעיקר בנייה מתחילת המאה ה- 15, מלווה בהוראות שקשה לי להאמין שמישהו יוכל לבנות על פיהן משהו...ותרשו לי להיות בוטה מעט - גם לא איזו קתדרלה קטנה בחצר הבית (זאת במידה ויש לכם חצר פרטית.)
אם המושגים: 'אוקולוס', 'פומיס', 'טופה' (אבן טוף), טכניקת 'אידרת הדג', סוג הלבנים והמלט, סוגים שונים של מנופים וכד' הם כוס התה שלכם - תיהנו מכל רגע, סליחה, מכל דף.
ובכן, אתם ודאי שואלים: "מה, לא ידעת את כל זה, לפני שהתחלת לקרוא?"
בדפדוף מהיר ידעתי, אולם שני דברים עמדו לזכותו של הספר:
א - איטליה, ובעיקר פירנצה, שהיא, מה לעשות, העיר האהובה עלי ביותר.
ב - הספר קצרצר, כולו 170 עמודים, הנקראים בחטף, כך שעד שמבינים, או לא - העניין נגמר.
וסוף סוף נגיע ל'תכלס': מדובר על הכיפה הגבוהה ביותר ובעלת המפתח הגדול ביותר - ללא תמיכה מרכזית, שנבנתה (בשנת 1436), כחיפוי לכנסיית 'סנטה מריה דל פלורה' (סנטה מריה של הפרחים) בפירנצה, לאחר שה'פנתאון' ברומא, שעדיין עומד על תילו, החזיק בשיא ה"כיפתי" במשך כ- 1300 שנה.
ידידנו - פיליפו ברונלסקי (Brunelleschi), שזכה בפרויקט, היה כולו...צורף, אולם בעל תאבון אדיר לבחון ולהבין נושאים מכנים מורכבים - מעין ליאונרדו דה וינצ'י קטן. ואכן, הבחור בנה בעצמו מנופים וספינות שנדרשו לו לעבודה (לא, הוא לא סמך על איש ועדיין לא יכול היה לקנות מסין את כל הדברים האלה בפרוטות).
הבניה הייתה מאתגרת גם משום שהכיפה הייתה מתומנת (8 צלעות) - שהיא קשה יותר לביצוע - מה"פושטית" העגולה, שהיא "קטנה עלינו", ושאותה כל אחד בונה בקלי קלות.
ושני בונוסים שהבחור קיבל, בנוסף, לפני שממש בא לו לברוח הביתה:
האחד - בניית שתי כיפות, שהרי צריכים לשמור על הכיפה הפנימית מפני פגעי מזג האוויר, (מה, זה לא ברור?) ואם הדבר נראה לכם פשוט, אז בין שתי הכיפות, הצליח ידידנו "להשחיל" מדרגות, למען העניין.
והבונוס השני - היה עליו להוסיף צריח פצפון בגובה של כ- 10 מ' מעל הכיפה, שנקרא בשפה יפה: "לנטרנה" (פנס בלטינית), שתשמש לכניסת אור ומגן בפני פגעי מזג האוויר, שהרי איננו רוצים שגשם יטפטף על ראשי המתפללים, וגם לא שמש קייצית קופחת.
במהלך הקריאה נתקלתי במספר קוריוזים קטנים:
1. ברונלסקי שבנה את הכיפה הגבוהה ביותר בעולם (קצה הלנטרנה כ- 100 מטר מהקרקע), היה בגובה של 1.62 מ', נמוך קומה אף במונחי אותן שנים.
2. מקצועו - האדריכלות, היה מקצוע "פשוט וזול" והיה בתחתית המקצועות, ולמרות זאת הוא היחידי שזכה בכבוד, שאיש מלבדו לא קיבל: להיקבר בקתדרלה, שרק קדוש בשם 'זנוביוס הקדוש' היה קבור בה.
3. ישנו גם סיפור מעניין על כריסטופר קולומבוס שכנראה נעזר בניווטיו הרבים בים, (במקום הנמוך ביותר ע"פ היבשת), באיזשהו מתקן שהונח בראש הכיפה (הגבוהה ביותר בעולם).
כמובן שאי אפשר להתעלם מידידו המוכשר לורנצו גיברטי, שגם הוא מופיע פה ושם, ושפיסל בארד את דלתות בית התפילה, הצמוד לכנסייה, ושעליהן (כנראה) אמר מיכלאנג'לו את המשפט המפורסם: "אם ישנו שער לגן העדן - כנראה שכך הוא נראה."
אולי לא במילים אלו ממש, אבל בערך.
ולפני סיום:
כ- 50 שנה לאחר בניית הכיפה, שמשקלה כ- 36,000 טון, הועלה על ראשה כדור בקוטר של 2.5 מטר, ובמשקל כ- שני טון שכונה 'כדור העולם' ועל קצה הכדור נוסף צלב, שיהיה מעניין.
463 מדרגות מובילות לבסיס הלנטרנה, למתעקשים לצפות על הנוף.
בין העוזרים להרמה של הכדור הענק והכבד לראש הכיפה היה בחור חביב בשם ליאונרדו דה וינצ'י, שגם נעזר בטכניקת המנופים של ברונלסקי (מתוך "ליאונרדו דה וינצ'י", שנכתב ע"י צ'רלס ניקול).
טוב, בואו נסיים.
זה בקצרה כל הסיפור, כך ששוב - מי שפרטי הבנייה אינם מדברים אליו - כנראה שהספר לא יעשה לו את זה.
זוכרים מה היה בהתחלה?
פירנצה, מעט עמודים...אפשרי, אולם ממש לא חובה.
