עמית, במילה אחת גיבורה, בשתי מילים אשה מדהימה.
את ספריו של אשר קרביץ לא קראתי ולא הכרתי, את עמית הכרנו כולנו לאחר שנחטפה מביתה לעזה.
עמית ואשר נפגשו במטוס בדרכם לפסגה הגבוהה וכך זכיתי לקרוא את סיפורה של עמית המדהימה מרגע החטיפה, המאבק במחבלים, רגעי השבי והשחרור, חזרה לזרועות המחבקות של אמא והמשפחה.
לרגעים הרגשתי שאני מטיילת איתם, קוראת ורואה את התמונות והנופים.
ושוב כל כך חבל שזכינו להכיר את האנשים המופלאים האלו לאחר אסון כואב שעברו ועברנו כולנו ב 7.10.2023.
ספר מומלץ בחום שיצטרף ליתר ספריהם של שורדי השבי במדף.

עם קריאת הספר חזרתי לילדות שלי ולקשר שלי עם סבתא שלי, לזיכרונות, לריחות ולטעמים ולחותם שהשאירה לי הסבתא הפרטית שלי מרמת גן.. ובסיום הספר לזיכרון מסבתא השנייה מפתח תקווה.
קשר של סבתא ונכדה הוא קשר מקסים, לדעתי האישית.
ומאירה הצליחה להעביר את הקשר הזה לקוראים בדרך של הומור, שפה גבוהה וקצת ילדותיות שהזכירה את ספרי "כראמל".
ספר קליל ומהנה שמעלה חיוך וגעגועים.

מקסים - כשמך כך גם אתה פשוט מקסים.
בקריאת הספר וסיפורך האישי למדתי להכיר אותך בן אדם, בן, אח, אבא, חטוף ושורד שבי.
גיבור שבר להציל את חבריו ושילם על כך בחטיפה.
ספר נוסף של שורד שבי שנקרא בנשימה עצורה, מלווה בבכי וחיוך לפרקים שמגלים מי הבן אדם מאוחרי השם.
738 ימים ולילות של סיוט, כאב ואימה, ללא אמא, אחיו ובתו.
עם אחים לשבי ולמציאות מטורפת.
עם סוף טוב ותמונות מקסימות בסיום.

בר קופרשטיין והוריו מתארים ביחד את מה שעברו משמחת תורה 2023 ועד שמחת תורה 2025.
ממסיבת הנובה, מהישמע הצבע האדום, הצלת מבלים, ניסיון בריחה והסתתרות בקרקע, החטיפה לעזה וההישרדות.
738 ימים של פחד ואימה, מה שעבר על בר שם ועל הוריו פה.
באמצעות ספרו מתגלה בחור מקסים, שדואג קודם כל לזולת עם זה משפחתו או המבלים במסיבה או החטופים שאיתו.
בר מספר על הדירות ועל המנהרות, על ההתעללות שעבר יחד עם החטופים והוריו מספרים מה עבר עליהם עד שקיבלו אותו חזרה.
ספר מרגש של עוד שורד שבי שלא ישאיר עין יבשה.
מומלץ בחום.
ספר חובה בכל בית.

אביבה סיגל, את אשה מקסימה ומופלאה, מעוררת השראה.
עוד מסמך מרתק על שבי, על ההתמודדות עם ומול המחבלים, הדאגה והחמלה לקית' וליתר החטופים והחטופות שהיו איתה לא מובנת מאליה.
לקרוא על האכזריות של חלאות המין האנושי האלו לא נתפסים, אין גבול לרוע.
עם כל מה שעברה בשבי היא לא הפסיקה לדאוג לקית' ולכל מי שהיה איתה ומתארת אופן רהוט וחודר ללב את מה שהם עברו מרגע החטיפה, הדירות והמנהרות עד החבריה לצלב האדום ולחיילי צה"ל וכל הצוות המדהים שהמתין להם בארץ.
ספר חובה נוסף שראוי שיהיה בכל בית.

תודה אלקנה, תודה על עוד מסמך חשוב ומרתק, תודה עליך ולך שלא חשבת רק על עצמך אלא נשארת ועזרת לחלץ מבלים וכך הצלת את חייהם.
המילה, שטן, כתובה כל הרבה פעמים בספר וכי כל כך מתאימה ונכונה לחלאות המין האנושי האלו, אין גבול לרוע ולאכזריות.
אלקנה מתאר את רגעי השמחה והאושר במסיבה עד לדקה שבה הכל התחיל ובה השתנו חייו, מאדם חופשי לחטוף מבן, בעל ואבא לשבוי שמתאכזרים אליו רק כי הם יכולים.
מתאר את תלאות השבי, האינטרקציה עם השובים ויתר החטופים, הגעגועים למשפחתו עד לסוף המרגש שבו הוא החטוף האחרון כיבה את האור במנהרה ושב לפגוש את רבקה אהובתו, ראם בנו ואימו המדהימה, רוחמה.
ספר חובה נוסף בכל בית, במיוחד לכל אלה שמנסים להכחיש את השבעה באוקטובר, לכל המסרבים ונמענים מלקחת אחריות ובורחים מוועדת חקירה ממלכתית.
מאחלת לו וליתר החטופים והחטופות ששבו, שיקום קל וחיים טובים מלאים ברגעי אושר, מגיע לכם/ן.

יהי זכרך ברוך רוני אשל ז"ל הי"ד.
הדמעות מתחילות לזלוג מהשורות הראשונות, הידיעה שהסוף ידוע מראש מכאיבה כל כך.
בנוסף לכאב יש תסכול עמוק שקוראים את העדות של עמית ירושלמי, איך? למה לא הקשיבו לה? להן?
האתוס הצבאי מתנפץ לרסיסים, חיי אדם רבים כל כך היו יכולים להינצל אם רק היו מקשיבים.
איל, אבא של רוני, מתחיל את הסיפור באותו הבוקר שבו כולנו קמנו לאזעקות, לשידורים, לתמונות ולסרטונים ולא העלנו / קלטנו כמה נורא זה הולך להיות.
בהמשך מתאר איל, את השעות, הימים הארוכים, התקווה שאולי רוני חטופה, חיה ותחזור כל רגע, את הקמת מטה החטופים והכיכר, הנסיעה לבסיס והגילויים הקשים.
שיחות עם תצפיתנית שהיתה שם, שראתה והתריעה ואף אחד לא הקשיב.
מספר על שיחה עם קצין שלא ברור לי מהיכן התעוזה להציג למשפחה דיסקית חדשה עם שמה של רוני ולהגיד לאיל ושרון שזאת הדיסקית של רוני..
איל מספר בקצרה, מעט מדי על רוני, שחבל שלא זכינו להכיר, על חברותיה.
איבדנו כל כך הרבה בשביעי ומאז, "זכינו" להכיר משפחות ושורדי שבי ואת סיפוריהם ואין לי אלא רק להצטער שהכרנו אותם בנסיבות האלו.
בניגוד לספריהם של שורדי השבי, שהם כתבתי שאני מקווה שיהיה ספר המשך ובו סיפורם לאחר שחזרו ושבו לחיים, לרוני לא יהיה ספר המשך.
אני מקווה שהלקח יילמד, שתקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור לעומק ותגלה את האמת ולקיחת אחריות היא לא מילה גסה, היא הדרך שלנו להמשיך.
זה מה שנשאיר לדורות הבאים.

ספר מקסים, מומלץ בחום.
לאחר שעל הספר הקודם כתבתי שנהניתי לקרוא על אחוות הנשים, על ספר זה אכתוב... "כל כלבה יבוא יומה"....
מילי ממשיכה לעבוד כעוזרת בית ולעזור לנשים כואבות.
לאחר עזיבתו של אנזו היא נכנסת למערכת יחסים עם ברוק, עו"ד מצליח ומתקבלת לעבודה אצל אשתו של מר דאגלס קאריק, ונדי.
את ונדי היא כמעט ולא רואה עד ש...
את ההמשך המפתיע והמהפך של הדמויות אשאיר לכם לקרוא בעוד ספר מרתק.

ספר מעולה, מומלץ בחום.
אם ארחיב על הספר אצטרך לגלות אז אכתוב רק ששמחתי לקרוא על אחוות נשים וערבות הדדית.
ושלא כל הנוצץ זהב ואל תסתכלו בקנקן אלא מה שיש בו...