עיצומו של הקיץ + חופש גדול + ישראל
אני חושבת שאין כרגע במדינה נשים ובעיקר אמהות שהעצבים שלהן לא קצת רופפים, ומכאן זה היה מתבקש שאחטוף לידי את הספר 'אל תשכחי לנשום' - מיינדפולנס לנשים עסוקות. הסופרת, שונדה מוראליס מבטיחה לקוראות להפחית סטרס ולמצוא שלווה בחמש דקות בלבד. מבחינתי זאת הצעה שאי אפשר לסרב לה.
מה אהבתי בספר: זה ספר הדרכה הכי בסיסי שיש למי שמגששות בתחום כמוני. יש בו תרגילים קצרים וברורים ועצות פשוטות שמבהירות איך לתרגל נשימות עמוקות, הפסקות קשובות, להרפות וכדומה.
מה פחות אהבתי: באופן אישי אני מאוד ששוזרים פתגמים של אנשים חכמים בטקסט כדי להעניק לו עומק. אני בעצמי משתמשת באמצעי הזה בכתיבה. הבעיה היא שבספר יש המוןןן משפטים כאלה – כמעט אחד בכל דף ולפעמים שניים, וחלקם, איך לומר, מעט הזויים.
שתי דוגמאות:
1. 'השתמשו בצד החלק של המוח ולא רק בצד עם הסקוץ (סוריה דאס, לאמה).
2. 'האושר ממוקם איפשהו בין יותר מידי למעט מידי' (פגם פיני).
לבסוף, משהו שהפתיע אותי: שונדה מספרת שייעצה למישהי שהייתה עסוקה בעבודה ללכת ולתרגל מיינדפולנס בתא השירותים. אלו מסוג הסיפורים שקצת מערערים אותי כי הם מרגישים לי כמו מקדונלדיזציה של תחום הטיפול ומפחיתים מערכו.
משפט שאני אקח איתי: כאמור היו הרבה אבל זה שמיוחס לג'ורג' ברנרד שו נכנס לי ללב: 'המשמעות של לחיות היא לא למצוא את עצמך אלא ליצור את עצמך'.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
