• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אל תשכחי לנשום - מיינדפולנס לנשים עסוקות

אל תשכחי לנשום - מיינדפולנס לנשים עסוקות

מאת שונדה מוראליס

הביקורת של שגית פסטמן

תמונה של שגית פסטמן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
אל תשכחי לנשום - מיינדפולנס לנשים עסוקות

אל תשכחי לנשום - מיינדפולנס לנשים עסוקות

מאת שונדה מוראליס

הביקורת של שגית פסטמן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של שגית פסטמן
הוצאה לאור:דיונה
שנת הוצאה:2026
קטגוריה:מודעות עצמית

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שעות•2 דקות קריאה

עיצומו של הקיץ + חופש גדול + ישראל
אני חושבת שאין כרגע במדינה נשים ובעיקר אמהות שהעצבים שלהן לא קצת רופפים, ומכאן זה היה מתבקש שאחטוף לידי את הספר 'אל תשכחי לנשום' - מיינדפולנס לנשים עסוקות. הסופרת, שונדה מוראליס מבטיחה לקוראות להפחית סטרס ולמצוא שלווה בחמש דקות בלבד. מבחינתי זאת הצעה שאי אפשר לסרב לה.
מה אהבתי בספר: זה ספר הדרכה הכי בסיסי שיש למי שמגששות בתחום כמוני. יש בו תרגילים קצרים וברורים ועצות פשוטות שמבהירות איך לתרגל נשימות עמוקות, הפסקות קשובות, להרפות וכדומה.
מה פחות אהבתי: באופן אישי אני מאוד ששוזרים פתגמים של אנשים חכמים בטקסט כדי להעניק לו עומק. אני בעצמי משתמשת באמצעי הזה בכתיבה. הבעיה היא שבספר יש המוןןן משפטים כאלה – כמעט אחד בכל דף ולפעמים שניים, וחלקם, איך לומר, מעט הזויים.
שתי דוגמאות:
1. 'השתמשו בצד החלק של המוח ולא רק בצד עם הסקוץ (סוריה דאס, לאמה).
2. 'האושר ממוקם איפשהו בין יותר מידי למעט מידי' (פגם פיני).
לבסוף, משהו שהפתיע אותי: שונדה מספרת שייעצה למישהי שהייתה עסוקה בעבודה ללכת ולתרגל מיינדפולנס בתא השירותים. אלו מסוג הסיפורים שקצת מערערים אותי כי הם מרגישים לי כמו מקדונלדיזציה של תחום הטיפול ומפחיתים מערכו.
משפט שאני אקח איתי: כאמור היו הרבה אבל זה שמיוחס לג'ורג' ברנרד שו נכנס לי ללב: 'המשמעות של לחיות היא לא למצוא את עצמך אלא ליצור את עצמך'.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
1קורא|גיל ממוצע67|100%נשים

על המבקרת

תמונה של שגית פסטמן

שגית פסטמן

חברה מזה 14 שנים
2 ביקורות•1 נבחרות•12 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
עסקים וכלכלה - כללי•מודעות עצמית
תמונה של שגית פסטמן
שגית פסטמן
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות2
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה12
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
עסקים וכלכלה - כללי1מודעות עצמית1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של שגית פסטמן

מהנדסים תרבות

מהנדסים תרבות

גדעון קונדה

כבר כמה חודשים שרוחות רעות מנשבות בינות משרדי חברות ההיטק. הכותרות בעיתונים הכלכליים מספרות על 'צונאמי פיטורים קשה במיוחד'. מדובר על עשרות אלפי עובדים ואולי אף יותר ברחבי העולם, וגם בישראל נערך לאחרונה דיון חירום במשרד האוצר עם ראשי התעשייה בעקבות נתונים מבהילים ולפיהם 62 אחוזים מהחברות נמצאות בשלבי קיצוצים של כוח אדם. לפני ארבעה עשורים התמונה הייתה שונה לחלוטין, כשהאנתרופולוג גדעון קונדה בילה כשנה במבוכי האופן-ספייס של תאגיד הייטק אמריקאי מבוסס ומצליח. בספרו 'מהנדסים תרבות' הוא הציג דיוקן קולקטיבי של ענף משגשג ותחרותי באופן קיצוני ועורר שאלות חשובות ובעיקר נוקבות על יחסי עובד-מעביד כחלק ממחקר הניהול הארגוני. השאלה האם צורת הארגון ההייטקי, הפתוחה והדמוקרטית לכאורה, היא ביטוי של חופש או צורה חדשה ומניפולטיבית של עריצות עוררה אז אצל הקוראים אי-נחת בלשון המעטה.

אני זוכרת את החוויה האישית שלי בפעם הראשונה שקראתי את הספר; קריאה המלווה בפליאה אמיתית. באותו הזמן עבדתי בתור כתבת כלכלית במוסף 'עסקים' של מעריב. עבודה בהייטק הייתה עבור רוב הציבור הישראלי סוג של 'ארץ מובטחת', שכולם פנטזו להגיע אליה, ואנחנו במערכת ללא ספק תרמנו לגלוריפיקציה הזאת. לכן הפער בין התיאור הביקורתי, ואף הפרובוקטיבי של קונדה לבין המסגור התקשורתי היה כמעט בלתי נתפס בעיני. ההישג שלו מבחינתי היה כפול: ראשית, חשיפת 'קוד ההפעלה' התרבותי המושל בעובדי ההייטק. שנית, נאמן לגישתו של גירץ, שתרבות אינה כוח אלא הקשר שאפשר ויש לתאר בקפדנות, בכתיבתו הוא תיאר את השדה באופן שהעניק לקוראים את התחושה שהם ממש בתוך 'השטח'. סגנונו של קונדה במידה רבה הוא מרוחק ומאופק, אך הטקסט עשיר בראיונות, אנקדוטות והבחנות, המהולות בציניות מרומזת שחודרות אל לב העניין.

לאחרונה מסיבות אישיות שבתי לקרוא את 'מהנדסים תרבות' ומצאתי שתי סיבות טובות להמליץ עליו. הראשונה היא בעיקרה מקצועית – עבור מי שמבקש ללמוד איך לכתוב מחקר אנתרופולוגי 'חי ובועט', הטקסט מהווה מדריך מצוין. הסיבה השנייה קשורה לממד הזמן. כאשר קונדה כתב את הספר, הוא ביקש להציג הווה דינמי המתעצב לנגד עיניו. כיום, בעקבות השינויים והטלטלות שעברו החברות בתחום, הקריאה בו מזמינה אותנו לנסח שאלות חדשות הקשורות ב'מפעל' שלעיתים קרובות מוגדר כקטר הקידמה של האנושות.

לפני 3 ימים•
★★★★★
•שגית פסטמן