הביקורת עלולה להכיל ספויילר
אחרי שקראתי את הסדרה הנהדרת "מחוץ לקמפוס" ואת "הבחורים של טומן", חיפשתי סדרה נוספת בסגנון והומלץ לי על סדרה נוספת בעלת ארבעה ספרים – "טוויסטד". אני אמנם רק אחרי קריאת הספר הראשון, אבל...טוויסטד- איט איז.
אחרי הרף הגבוה שהציבו הסדרות הנ"ל לא היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה, אבל בהחלט לא ציפיתי לקרוא את מה שקראתי...
בגדול? אלכס וולקוב ואווה צ'ן הם חושך ואור, שניהם עברו טראומה אבל הוא סגר את ליבו בסורג ובריח, חשדן כלפי כל העולם, ומוכן לדרוס (וזו מילה עדינה) את כל מי שעומד בדרכו. היא אמפאתית, הפיה הטובה שעדיין מאמינה בטוב שקיים בעולם. הם לכאורה הפכים משלימים אבל בצורה מעוותת מאוד כמו שמבטיח שם הספר.
הקצב של הספר מעט מסורבל, יש קטעים טובים שכתובים היטב אבל יש קטעים שחסרה בהם הרחבה או העמקה של הסיטואציות והכל קורה מהר מידיי, עוברים מנקודת קיצון אחת לאחרת באופן שלא פשוט לעכל.
אלכס וולקוב הוא בד"כ הטיפוס הגברי שאמור לעורר הרבה עניין, כזה שאני אוהבת לקרוא עליו – הוא מושך בצורה יוצאת דופן, מצליחן, חתיך בטירוף, בעל עוצמה, עשיר בהגזמה ובעל אייקו גבוה, יחד עם זאת, התיאורים על התנהגותו והמשאבים שלרשותו - בטח בגיל כ"כ צעיר הופכים אותו לכמעט לא אנושי. ככל הנראה מנקודת מבטה של אווה, שרואה מעבר לצורתו הקשוחה והקרה כקרח, לאלכס יש "לב יפייפה" אבל בהחלט לא היה פשוט לראות את מה שהיא רואה. אם כבר, ההפך הוא הנכון. ההתנהגות הפסיכופתית, הקרימינלית והאובססיבית של אלכס החל מתחילת הרומן בניהם ובמיוחד לקראת סוף הספר, היא זו שמטה את כף המאזניים יותר מכל דבר אחר וזה..מבאס. רציתי לראות מעט מהפגיעות של אלכס, מונולוג אישי נוגע ללב שמוכיח שקיימת בו אנושיות, איזושהי הוכחה ללב היפה שלו והופעת קריוקי מרגשת אחת לא הספיקה לי. נדמה שלאווה יש דרך לקרוא את אלכס באופן כזה שנסתר מהקוראים.
למרות שאהבתי את האלמנט של המתח בספר, גם כאן היו קטעים שבהם הייתה הגזמה פרועה- יותר מידיי, קיצוני מידיי.
בקיצור? סביר. אני חושבת שהספר הזה היה יכול להיות יותר טוב אם היה קצת מאוזן.
אגב, כדאי להאמין לאזהרה שכתובה בתקציר הספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
