ביקורת ספרותית על שירת היחיד בניו יורק מאת בנימין הרשב
ספר טוב

---

ספר זה מכיל תרגומי שירה של ארבעה משוררי יידיש מרכזיים שחיו בניו יורק בתחילת המאה ה-20, כולם מהגרים, לכולם סיפור חיים שמאוד דומה לעוד עשרות אלפי יהודים שהיגרו לניו-יורק באותה התקופה. המשותף לכולם הוא עזיבת ארץ מולדתם והעקירה למקום חדש. שיריהם מבטאים את הגעגועים למה שהשאירו מאחור ואת ההתמודדות עם המקום החדש שהגיעו אליו.

ארבעת המשוררים שמוצגים בקובץ זה הם:

1) משה לייב הלפרן (1886-1932)- שירתו סוריאליסטית משהו והוא נוטה לשבור מוסכמות בדרכים בהם הוא יוצר את שיריו. מערבב נושאים שונים, עובר מנושא לנושא, שובר מוסכמות. לעיתים השיר פשוט ותמים מאוד, אך מסתיר עומק שיש לצלול לתוכו, לעיתים השיר לא ברור ועל הקורא לפרשו כראות עיניו.
משה לייב נולד בגליציה, למד בחדר, מגיל 12 החל לעבוד, בגיל 13 נשלח לוינה שם חי עשר שנים והושפע מהספרות הגרמנית, מניטשה והסוציאליזם. הוא התבולל לחלוטין בתרבותו ושיריו הראשונים נכתבו בגרמנית. בן 21 הוא חוזר לגליציה ומתחיל לכתוב ביידיש, ב-1908 מגיע לניו-יורק.

החלק הארי של שיריו מתמודד עם העוני, הניכור, הזרות הלשונית שקיבלו את פניו בניו-יורק. תפישת עולמו האנרכיסטית, המרירות על מצב האדם והכעס על שליטי המדינה באים לידי ביטוי ברבים משיריו. הוא כותב על פרידה מעולם יהודי מסורתי ועל האכזריות והניכור בחיים בניו-יורק של שנות העשרים-שלושים.

2) יעקב גלאטשטיין (1896-1971)- נחשב לאחד המשוררים הגדולים ביידיש במאה ה-20 וגם כתב רומנים. לאחר השואה נחשב לגדול המשוררים היידים בדורו. הגיע לארה"ב בגיל 18, פירסם למעלה מתריסר ספרי שירה, שני רומנים (כשיאש הלך וכשיאש חזר) וכשש מאות מסות ביקורת ספרותית, רבות מהן חריפות, חדות ושנונות.
שירתו מבוססת חזק על המסורת היהודית על כל גווניה ועל הגולה. רוב שיריו עוסקים בעברו בגולה יותר מאשר בחייו בניו-יורק.
שיריו מעניינים, אך לא הצליחו ליצור בי התחברות חזקה או ריגוש.

3) לילס אהרן גלאנץ (1889-1966)- גדל בלודז' פולין. מיד עם תחילת כתיבתו נתפש כמשורר אמריקאי לכל דבר שכתב ביידיש. הגיע לארה"ב בגיל 20.
שיריו הם נופי ניו-יורק וקליפורניה ואין בהם מנופי הגולה. רק לאחר השואה כתב לילס על יהודי פולין שהושמדו. ייחודה של שירתו היא בהבעת עצמיותו של היחיד וחוויותיו הפרטיות.

4) צילה דראפקין (1888-1956)- המשוררת האחרונה בקובץ עם הכי מעט שירים שתורגמו בו, אך לטעמי הטובה מכולם. היא הייתה אחת המשוררות הרוסיות הראשונות, היא קדמה לדור המשוררות ביידיש כגון קדיה מולודובסקי, אסתר שומיאטשר ורחל קורן וקדמה גם למשוררות העבריות הראשונות כגון בת-מרים, רחל ואלישבע, אף קדמה לדור הנשים המפורסמות בשירה הרוסית כגון אחמטובה וצווטייבה.
ציליה כתבה שירה ארוטית המלווה בקול אותנטי ואישי, מה שדרש תעוזה רבה בתקופתה והיווה שבירת מוסכמות. שירתה פשוטה, אך מובעת בצורה חזקה וישירה מאוד ומלאה רגש אותו היא לא מנסה להסתיר. שירתה הארוטית תחשב אף היום כנועזת וחושפנית.

נולדה ברוסיה הלבנה בעיר ממנה הגיעו ברל כצנלסון, ברנר וגנסין, היה זה אזור מיוחד בתרבות העברית. אביה נפטר בצעירותה ואמא נשארה אלמנה מגיל 22. בגיל 17 הגיעה לקייב והתאהבה באורי ניסן גנסין. סיפור אהבה זה כתבה עליו בסיפורה "בלה מאוהבת". ב-1912 הגיה לניו-יורק עם בנה, היא כותבת ברוסית עד 1917 ואז עוברת ליידיש. באחרית ימיה החלה אף לצייר.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על שירת היחיד בניו יורק