ביקורת ספרותית על במבוכת הרגשות מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

מסתבר שאפשר גם אחרת: פעם (1985) היה אפשר להוציא 4 סיפורים קצרים בספר אחד וההוצאה לאור נותרה בחיים....ואילו היום... זו לא סתם התחשבנות קטנונית. האסופה הזו הפכה לחווית קריאה מושלמת עבורי, משום שלאוסף עצמו היה ערך מוסף גבוה יותר מסך חלקיו. לא שכל אחד מהם היה חלילה בינוני, אבל עבורי, הקריאה השניה של הסיפור "לחוף אגם ז'נבה", שהופיע לאחרונה שוב משודך לסיפור אחד בלבד, הפכה לחווית קריאה מתגמלת יותר. ספר הזה היה שייך למאדי סינטוב ז''ל, תושבת הישוב לפיד.

האוסף כולל 4 סיפורים, שנכתבו בין השנים 1911-1927: שני הראשונים "סוד כמוס" ו"במבוכת הרגשות" היו עבורי מהמהנים ומעוררי המחשבה שבאוסף. שניהם ארוכים ביחס לשני האחרונים ואיפשרו לצווייג לפתח את העלילה, את בנית הדמויות ולשזור את מחשבותיו ותפיסותיו המרתקות. "במבוכת הרגשות" נתן לאסופה את שמה: בעיני, זה הסיפור הטוב ביותר באוסף, ומהטובים ביותר שקראתי משל צווייג.

"סוד כמוס", שנכתב ב-1911, מעמיד במרכז שלישיה המגיעה לבית מרפא. האם הנשואה, מטילד, יהודיה בשלה וחושנית, ברון משועמם, טרזן צעיר, רודף נשים, ואדגר, בנה בן ה-12 של אותה אישה. הטרזן מנסה להתקרב לאם דרך גילויי חיבה לבנה. הוא מצליח בכך אבל לזה יש מחיר, הבן, הצמא לחברה, נכרך אחריו. מכאן צווייג מפתח את הסיפור בשני קווים מקבילים: מאמצי המבוגרים לממש את המשיכה ומנגד תהליך ההתבגרות המואצת באשר ל"עבודות החיים" שעובר אדגר: הנער נחוש לפענח את הסוד – הקשר שבין אימו לאותו ברון.. צווייג מסיים את הסיפור בצורה נפלאה. הסיפור הזה הזכיר לי את הספר "אגוסטינו" של אלברטו מוראביה, שנכתב ב-1944. גם שם מדובר בשלישיה והעלילה מתרחשת במהלך חופשה. האם האלמנה החושנית, הטרזן הצעיר והבן, אגוסטינו, גם הוא על סף ההתבגרות, מתוודע, באמצעות תהליך כואב, ל"עובדות החיים" במהלך אותה חופשה. בשונה מהסיפור של צווייג המחזר הנמרץ "מפריע" לאידיליה שבין האם לבן, כך לפחות רואה זאת הבן.

"במבוכת הרגשות" (1927) הוא לטעמי, המעמיק והמקיף שבאסופה. בשונה מהסיפור הראשון, הוא מסופר כזכרונות של מרצה מבוגר המקבל לרגל יום הולדתו השישים קובץ חגיגי האמור לסכם את עשרות שנות פעילותו של המרצה. הכוונה טובה, אבל המרצה שם לב שנעדרת ממנה ההתנסות המכוננת והמשמעותית ביותר בחייו האקדמיים, מה שהוא מגדיר כ"...חלק הכמוס ביותר של התפתחותי הרוחנית". בסיפור הגיבור, רולנד, נזכר כיצד מסטודנט הולל שאינו פותח ספר הפך לתלמיד אובססיבי בזכות מפגש עם מרצה כריזמטי במיוחד. גם כאן יש מעין שלישיה. המרצה הכריזמטי, ראש הפקולטה לספרות אנגלית, רעייתו, סביל, ורולנד, הסטודנט הצעיר. במהלך ביקוריו של הסטודנט בביתו של המרצה הוא מוזמן פעמים רבות לארוחת ערב. מסביב לשולחן הוא נחשף לדינמיקה שבין הפרופסור לרעייתו הצעירה ממנו. גם כאן מדובר ב"סוד" והסטודנט הצעיר להוט לפענחו. אבל צווייג אינו מסתפק בהיבט זה: הסטודנט מצליח לשכנע את הפרופסור להכתיב לו את השקפותיו על מנת לפרסמן. באמצעות הסיפור הוא מציג את השקפותיו בנוגע להשכלה אבל הדמיון שבלהט להעמיק בתחום הרוחני הזה לבין הלהט הגשמי. על כך הוא מוסיף בונוס הסטורי: את השקפתו בנוגע לקשר שבין הבסת הארמדה הספרדית על ידי הצי האנגלי, וכתוצאה ישירה מכך פתיחת העולם בפני אנגליה באופן פיזי, לפרץ היצירה המדהים תוך עשור, בתקופה האליזבתנית, ששיאה יצירותיו של שייקספיר. במקביל, גם הסטודנט משלב בין שני הקטבים: הנאות פיזיות לצד העשרה רוחנית. כל המרכיבים הללו שלובים הזה בזה עד לסוף המרשים.

"לחוף אגם ז'נבה" – זו הפעם השניה שאני קורא סיפור זה (1919). הוא נכתב מיד לאחר המלחמה ומתמצת את סלידתו של צווייג מהמלחמות ובמיוחד ממלחמת העולם הראשונה. אדם עירום, שחתר על גבי רפסודה מאולתרת, נאסף על ידי דייג והובא לחוף הכפר וילנב, השוכן בנקודה המזרחית ביותר באגם ז'נבה. לאחר חקירות ודרישות מסתבר שהאיש, כפרי רוסי בשם בוריס, נשלח להלחם "למען הצאר" ברחבי תבל וכעת, לאחר שנפצע בחזית הצרפתית כל מבוקשו הוא להתאחד עם משפחתו החיה בכפר נידח מזרחה לימת ביאקל. המקרה האנושי העצוב הזה מהווה עבור רוב התושבים השאננים אנקדוטה משעשעת המכניסה קצת צבע לחיים המשמימים בכפר השליו. צוויג מציג את תהליך ההתפכחות הכואב של בוריס משהתברר לו שכוחות עלומים, שאותם אינו מכיר, לא יניחו לו בעת הזאת להתאחד עם משפחתו. המסר של צוויג תואם את הסלידה שלו ממלחמות מיותרות המשרתות אליטות מנותקות. הסיפור מכמיר-לב.

הסיפור "האוסף הסמוי" (1925) מעלה שוב את המחיר הכבד שהאדם הקטן משלם עבור שגיונותיהם של שליטים: אלה האחראים לפרוץ המלחמה וכעת אלה האחראים לאינפלציה המשתוללת ולהתרוששות המוני העם. סוחר עתיקות מכובד נכנס לתא רכבת בברלין ומסיח לנוסע סיפור מופלא ביותר. הדמות המרכזית, איש צבא בדימוס, פטריוט גרמני, השקיע את כל הונו באיסוף של מסמכים עתיקים. עשרות שנים נהג בקמצנות קיצונית והשקיע את כל כספו ברכישת המוצגים הנדירים, כדי שיוותר משהו בעל ערך למשפחתו לאחר לכתו. הוא הסכים לפגוש את הסוחר כדי להציג בפניו את האוסף הנפלא. אשתו עומדת על כך שבתו תפגוש את הסוחר לפני הפגישה והצגת האוסף. כאן מתחוורת לסוחר אמת עגומה, פרי העוני המנוול. האם ישתף פעולה עם הבת וימנע עוגמת נפש מהזקן? צווייג עצמו היה אספן נלהב של מסמכים ומוצגים נדירים. ניכרת בכתיבה הערכתו הרבה למוצגים אלה.

השורה התחתונה: ארבעת הסיפורים בנויים היטב, הדמויות משכנעות. כל אחד מהם מעורר מחשבה. בעיני "במבוכת הרגשות" הוא הטוב שבאסופה, אחריו "סוד' כמוס", השלישי הוא "האוסף הסמוי" והאחרון הוא "לחוף אגם ז'נבה".

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על במבוכת הרגשות