ביקורת ספרותית על המלך ליר [תרגום שלונסקי] מאת ויליאם שייקספיר
ספר מעולה

---

המלך ליר אשר בתחילת העלילה, לא ברור וקשה להבין אם הוא סובל משיטיון/בלבול רציני/פרנויה/חרדה/שילוב של כמה מהדברים הנ"ל או ובנוסף דברים אחרים,
או שהוא סתם איש נרגן, ותמים.
כחלק מתהליך חלוקת הירושה בין בנותיו: הוא שואל עד כמה בנותיו אוהבות אותו (אלכס חולה אהבה).
כאשר 2 מהן עונות בליקוקים העמדת פנים וצביעות, והשלישית עונה בכנות.
ל2 בנותיו הלקקניות הוא מעניק את הירושה שזה רוב רכושו.
ואילו את קורדליה השלישית הוא שונא ומגרש.
אגב כנדומני שהספר של סרן קירקגור מכתבים לקורדליה, כלומר שמו קשור לשמה של ביתו השלישית של המלך ליר קורדליה.
בהמשך המחזה ליר מאבד את שפיותו.
בכל מקרה עלילה מותחת רוויה בתככים ומזימות.
וכמה קללות עסיסיות וואו, מי היה מאמין שבכיר המחזאים האנגלים סמלה של אנגליה, אומה שנחשבת כל כך מנומסת, יטיל קללות כל כך חזקות עוצמתיות
שנראה שעוד מעט הוא קורע אותי מתוך הדף...
כמה דרמה מאמא מיה! נשים נשים שק של נחשים!
מעניין ששייקספיר בצורה בולטת במחזה שם את דמויות הנשים בצורה שלילית ורעה כל כך, זכור לי גם ממקבת וגם מהמלט.
אולי מעבר להיותו מחזאי בחסד עליון הוא גם פסיכולוג או פסיכואנליטקאי....
ואיזו אווירה קודרת...
איזו שפה גבוהה איזה תרגום עשיר ומאתגר של אברהם שלונסקי, צריך להיות עם מילון צמוד.
קראתי את מקבת >>> ואחר כך את יוליוס קיסר וראיתי שיוליוס קיסר טוב יותר>>>
ואחר כך את המלט ומצאתי שהמלט טוב יותר>>> ועכשיו סיימתי עם המלך ליר והוא גובר על כל אלו.
מצוין
יצירת מופת!

» ביקורות נוספות של מעגל קרבז
» ביקורות נוספות על המלך ליר [תרגום שלונסקי]