ביקורת ספרותית על פרופסור אונרט - (המלאך הכחול) מאת היינריך מאן
ספר טוב

---

ראשית אתחיל מאקסיומה: 2 גאונים או לפחות אחד גאון בוודאות למרות שיש כאלו שיאמרו שתומאס הגאון ואחרים שהיינריך.

בואו נדבר על הדינמיקה בין ה-2 וחייהם המוזרים:

ראשית אתחיל מאקסיומה: 2 גאונים או לפחות אחד גאון בוודאות למרות שיש כאלו שיאמרו שתומאס הגאון ואחרים שהיינריך.

בואו נדבר על הדינמיקה בין ה-2 וחייהם המוזרים:

הדינמיקה בין תומאס והיינריך מאן

היינריך מאן (1871–1950) היה האח הבכור. הוא היה סופר מוקדם יותר מתומאס ומושפע מסאטירה צרפתית. כתיבתו היתה סופר ביקורתית כלפי הבורגנות ואף פוליטית יותר.

תומאס מאן (1875–1955) היה הצעיר מבין ה-2 אך זכה לפרסום עצום מוקדם יותר, במיוחד לאחר שפרסם את בית בודנברוק ב־1901.
הוא היה "סופר גאוני" במובן הקלאסי — סגנון מושלם, עומק פסיכולוגי, עיסוק במיתוס ובזמן ובחקירות נפש, היסטוריה, מיסטיקה ומה לא.

התחרות בין השניים הייתה חריפה מאוד. היינריך נטה לראות את תומאס כבעל "הכשרה אסתטית קרה", שמתרחק ממחויבות פוליטית.
תומאס מצדו זלזל בהיינריך כ"סופר משני" בעל פאתוס מוגזם.

בספרות משווים את שניהם לקאפקא ומקס ברוד — אבל כאן אין תלמיד ומורה אלא שני כוכבים שמתנגשים.
ֿקצת על הרקע הפסיכיאטרי במשפחה:
משפחת מאן הייתה "שושלת של גאונות וצללים". אביהם, סוחר עשיר מליבק, נפטר כשהאחים היו צעירים.
אחותם קרלה מאן התאבדה בגיל 31, אחותם יוליה מאן התאבדה בגיל 49.

גם שלושה מילדי תומאס מאן סבלו קשות:
קלאוס מאן הסופר האנטי־נאצי, התאבד ב־1949. אריקה מאן נאבקה בדיכאון קשה וביתו מוניקה מאן ניסתה להתאבד מספר פעמים.

ההיסטוריונים מדברים ממש על "קללת משפחת מאן" — שילוב של רגישות עצומה, לחץ יצירתי, והיסטוריה של דיכאון במשפחה.

תומאס עצמו סבל מחרדות, התלבטות מתמדת בין זהות בורגנית "מסודרת" לבין משיכה לעולמות שוליים כולל מימד של הומוארוטיות מודחקת שמופיעה בכתיבתו, למשל ב"מוות בוונציה" ולא אתפלא אם היה הומו בארון או לפחות בי סקסואל.
חייו היו קשים, הוא נאלץ לעזוב את מולדתו וחי שנים בשווייץ ובארה״ב.

היינריך מאן חי שנים רבות בצרפת ובארה״ב, בגלות מהנאצים.
למרות שהוקירו אותו כסופר אנטי־פשיסט, ההערכה הביקורתית אליו דעכה מול האח "הגאון" והוא מת במצוקה כלכלית יחסית ובבדידות כמעט מוחלטת.

במובן מסויים מהספרים שקראתי של השניים, הם נשמעים קטבים ספרותיים. תומאס כתב יצירות איטיות, מתפתחות ובמבנים קלאסיים. היינריך לעומתו כתב מהר, אקטואליה וכלוחם החברתי.

ועכשיו לספר: הספר מן הסתם עובד לסרט “המלאך הכחול” (1930) עם מרלן דיטריך וזכה לשבחים לדעתי יותר כסרט מאשר כספר.

כשקראתי את הספר מיד הרגשתי סוג של הזדהות עם אונרט האיש במובנים רבים. אונרט בגרמנית היא המילה לתאר אשפה, זוהמה והילדים אותם לימד הפרופסור וגם תלמידים לשעבר ברחובות העיירה הקפידו לצעוק לעברו הנה האונרט. מדובר באדם בודד, מנוכר, שנוא, חכם ומשכיל אבל מלא בטינה כלפי בני האדם עד שפגש אותה.

מאחר ולא נרצה ספויילרים אומר שהספר מתאר באופן כביר בעיני את המעבר מגרמניה התרבותית לגרמניה הברברית של תחילת המאה הקודמת. בידור זול, נוער מופקר, פרופסור או מורה קפדן שנס לחו ובעיקר כיצד אדם לא נכון שנכנס לחיינו דרך דלת הרגש יכול להרוס את חיינו מהקצה עד הקצה.

אני נהניתי לקרוא את הספר מאוד ובעיני מדובר בסופר מוכשר מאוד אם כי לא ברמה של אחיו וברור על פי הספר הזה מדוע. עדיין, יש לי ברשימת ההמתנה את המלך הנרי הרביעי שנחשב על ידי קוראים טוב לפחות כמו כתיבתו של תומאס אז יש למה לצפות.

בשורה התחתונה מומלץ לחובבי הספרות הגרמנית מתחילת המאה הקודמת, זו שמדברת על דעיכת האידיאל הגרמני הלאומני תרבותי אל תוך שיממון המאה ה-20 וכנראה עד היום במובן מסויים. לפני כחודש הייתי בחנות ספרים במינכן וביקשתי ספר ציורים של אלברכט דורר ממוכר צעיר שלא היה לו מושג על מי אני מדבר לדוגמא. אבל זו לא ממש דוגמא טובה, אני מסכים.

ציון שלי: 8 מתוך 10, הספר גרם לי לחשוב מספר ערבים לאחר סיומו בטרגדיה הקטנה של איש קטן וכיצד זו יכולה לשקף טרגדיה תרבותית של עם שלם.

» ביקורות נוספות של פאוסט
» ביקורות נוספות על פרופסור אונרט - (המלאך הכחול)