ביקורת ספרותית על הסכנות שבהתנהגות נלוזה מאת אונורה דה בלזק
ספר טוב

---

יוצא לי לקרוא לא מעט מספרות צרפת של המאה ה19 לאחרונה, והנה, הגעתי אל בלזק.
ולמרות שלא קראתי אותו קודם, יצירתו (לפחות באסופה הזו) מאוד מזכירה לי שני צרפתים אחרים בני אותה המאה שכבר קראתי: זולא וסטנדל.

לא בהכרח מבחינה סגנונית, אבל מבחינת מה שמעסיק אותם כסופרים, אם הטרנד הזה ימשיך ככה אני אגלה שלכל סופרי צרפת של אותה המאה היה פחות או יותר נושא עיקרי אחד – הון וסטטוס והשפעתם על בני אדם.
זה צירוף מקרים שאני נתקל בזה שוב ושוב בספרים הצרפתים או שזה באמת היה ה-נושא שכולם חשבו עליו כל הזמן? מעניין מאוד לראות את זה, מנקודת מבט אנתרופולוגית – היסטורית. זה די מסביר תופעות כמו ההתפתחות של הסוציאליזם בערך באותה התקופה וסביבה גיאוגרפית.

בכל מקרה, ליצירות עצמן. יש כאן שלוש עבודות; נובלה קצרה ושני סיפורים. נתחיל מהנובלה, "הסכנות שבהתנהגות נלוזה".
הנובלה הזו היא "סיפור בתוך סיפור", כאשר פרקליט מספר ללקוחה – חברה שלו סיפור לאחר ארוחת ערב.
הסיפור שהוא מספר מגיע מהחיים שלו, ועוסק במלווה בריבית שהוא היה מיודד איתו. בין השאר, הוא מתאר את המלווה בריבית הזה בתיאור הנפלא הבא:
"חיי האיש הזה זורמים בשאון שאינו רב מזה שמקימים גרגרי החול בשעון עתיק יומין. פעולותיו, מרגע היקיצה ועד להתקף השיעול לעת ערב, כפופות לחוקיות של מטוטלת אורלוגין. זהו במידה מסוימת 'אדם־מודל', אחד שהתרדמה יוצקת בו כוח. אם תיגעו בטְחָבִית העושה את דרכה על הנייר, תיווכחו שהיא נעצרת ומעמידה פני מתה. בדומה לכך, האיש הזה פוסק מדיבורו ומשתתק כאשר עוברת כרכרה, כדי שלא לאמץ את קולו. כמי שמחקה את פוֹנְטְנֶל הוא נוטה לחסוך בתנועות חיוניות ומרכז את כל רגשותיו האנושיים באני שלו. לעתים קורבנותיו צועקים ומתרגזים עד בלי גבול, אך בביתו הוא משליט דממה עמוקה כבמטבח שעומדים לשחוט בו ברווז. עד השעה שבע בערב הוא חמור סבר, אך בשמונה 'אדם־מודל' זה נהפך לאיש מן השורה: זוהי חידת הפיכתן של מתכות ללב אנושי. או־אז הוא מחכך את כפות ידיו זו בזו ונעשה עליז במעין עליזות הדומה לצחוק החלול של 'פוזמק העור', אך בהתקפי השמחה הגדולים ביותר שלו דיבורו מורכב תמיד ממילים בנות הברה אחת. זה האיש שהעניק לי בטובו הגורל כשכן בבניין שאני מתגורר בו ברחוב דה גְרֶס."

מכאן הוא מתאר את יחסיו עם המלווה בריבית הזה, ההתגלמות האנושית של כסף וחוסר אנושיות.
בין השאר המלווה הזה מתאר בפני הפרקליט את ההנאה הסדיסטית שלו להיות חורץ גורלות בפני נשים מושכות, לדעת שהוא שולט בהן.

העלילה ממשיכה עם תיאור טריקים ושטיקים כלכליים של המלווה בריבית הזה, ולוקח לה זמן לא מועט להגיע לפואנטה, שהיא הסיבה שהפרקליט בכלל מספר את הסיפור הזה ללקוחה שלו.. כשמגיעים לפואנטה זה די אפקטיבי. למעשה, כל הנובלה די טובה מבחינת ההבהרה של רעיונותיה, הבעיה היא שהיא לא כל כך מעניינת בחלקה הגדול, המת, שעד ההגעה לפואנטה.
אולי היה אפשר לקצר בשליש ולעשות מזה סיפור קצר. אגב, מתברר שבלזק עיבד את הנובלה הקצרצרה הזו לנובלה ארוכה מאוחר יותר. מעניין איך זה יעבוד בפורמט ארוך עוד יותר, בהתחשב בכך שהאורך הוא הבעיה העיקרית שלי כאן.
"הוא בז לבני־אדם כיוון שהוא קורא את לבם כמו בספר, והוא נהנה להעניק להם מן הרוע ומן הטוב לסירוגין. זה אל, זה שטן, אך לעתים קרובות יותר שטן מאשר אל. בעבר ראיתי בו את התגלמות כוח הכסף בדמות אדם... אבל עכשיו מבחינתי הוא התגלמותו ההזויה של הגורל."

הסיפור השני, "אל ורדוגו", התליין בספרדית, הוא הקצר ביותר באוסף.
הסיפור מתרחש בספרד בעת המלחמה הנפוליאונית האכזרית שהייתה שם, במהלכה כמעט מיליון אנשים נהרגו סה"כ (רק בספרד, כן?)
זו המלחמה ממנה המילה "גרילה" הוכנסה ללקסיקון, כי ככה כונו הכוחות הספרדים הבלתי סדירים שנלחמו בצרפתים ב,ובכן, לוחמת גרילה..
הסיפור עוסק בקצין צרפתי שנמצא בכפר ספרדי כאשר יש תסיסת מרד ומשם.. משם תקראו ותגלו..

אני סאקר רציני של נפוליאון וכל מה שקשור בו, אז כמובן שזה סיפור שמאוד נהניתי לקרוא, כמו בערך כל תוכן על התקופה הנפוליאונית.
היצירה גם מאוד קצרה ו"תכלסית" בגישה שלה, שזה שינוי מרענן מהנובלה הקודמת.
אני קצת לא אהבתי את הרומנטיזציה שבלזק מעניק כאן להתנגדות הספרדית לצרפתים, בייחוד כשבסיפור הזה היא נעשית בבוגדנות עלובה שבלזק משום מה מכבד, אבל הסיפור מעניין מספיק כדי שהשייד שהוא זורק על הצרפתים לא יפריע לי יותר מדי.

הסיפור השלישי, "שיקוי חיי הנצח", משלב בתוכו את הדמות העממית של דון ז'ואן יחד עם סיפור על, ובכן, שיקוי חיי נצח.
יצירה די מענגת, האהובה עליי כאן. יש בה אלמנטים של אימה שלא ציפיתי למצוא באוסף הזה אבל כחובב אימה מושבע נהניתי מהם מאוד. האימה משובחת ביותר, עם אווירה גותית עדינה, והומור שחור מקאברי ומרושע, כמעט כמו סיפור עם שהוטבל בדם.. אני מקווה שזה יעובד לקולנוע מתישהו. נגיד את זה ככה; אם הסיפור הזה היה רשום על שמו של אדגר אלן פו, אני בטוח שהיה לו עיבוד של הצמד האגדי רוג'ר קורמן – וינסנט פרייס.
היצירה גם מתכתבת עם הסיפור הראשון באוסף, מבחינת העיסוק בממון וסטטוס, והמתרגמת עומדת על כך באחרית דבר קצרה ומאירת עיניים, דבר די נדיר בתחום.
יש כאן פה ושם קצת משפטים סתומים ומעצבנים של בלזק בתיאור הרגשות והמחשבות של דון ז'ואן, למשל הפסקה המעצבנת הבאה:
"וכן, בהכירו את דפוסי הפעולה של החברות האנושיות, לא הזדעזע יתר על המידה מדעות קדומות כיוון שלא היה כל־יכול כתליין, ואולם הוא הטה את החוקים החברתיים בחן ובערמומיות שבאו לידי ביטוי בסצנה עם האדון דימַאנְש, שכן הוא נועד להיות הטיפוס של דון ז׳ואן של מולייר, פאוסט של גתה, מַנפרֶד של ביירון ומֶלְמוֹת של מַטוּרַן - הדמויות הגדולות שעוצבו על־ידי גאונים אירופים דגולים ביותר, שלהם לא חסרו האקורדים של מוצרט יותר מאשר הנֶבל של רוסיני!.
דימויים מחרידים שעקרון הרוע האנושי מונצח בהם, וכל תקופה מעריצה אחדים מהם:
או שהטיפוס הזה נכנס למשא ומתן עם בני־אדם בדומה למיראבו.
או שהוא מסתפק בפעולה שקטה בדומה לבּונַפּארט. או אולי מטביע את העולם באירוניה כמעשהו של רַבּלֶה האלוהי.
או יותר מכך, הוא מזלזל בבריות ומצפצף עליהן במקום לפגוע ולהעליב כל דבר בדומה למרשל רישלייה.
ואולי אף למעלה מזה, שכבר ילעג הן לבני־האדם והן לדברים, כמו הנודע ביותר מבין שגרירינו."
אבל נו, סופרים צרפתים אוהבים לברבר מדי פעם, זה חלק מהעסקה.

מילה לסיום על התרגום: לא השוויתי הרבה לצרפתית ולאנגלית, אבל השוויתי קצת, וסה"כ עמד במבחן האמינות באופן סביר, גם אם היו בחירות מילים שלא הייתי בוחר וחריקות פה ושם.

דוגמה 1:
בצרפתית: La mort est aussi soudaine dans ses caprices qu’une courtisane l’est dans ses dédains ; mais plus fidèle, elle n’a jamais trompé personne.
באנגלית (תרגום קלרה בל) : Death is as unexpected in his caprice as a courtesan in her disdain; but death is truer—Death has never forsaken any man.
בעברית: המוות מפתיע בגחמותיו כקורטיזנה יהירה ומפונקת. מוות דומה לאישה הנשואה למין האנושי ו... ונאמנה לו. היכן הוא אפוא הגבר שבגדה בו?..
סה"כ המובן של המשפט נשמר יחסית, אבל מה זה הניסוח המסורבל והמביך הזה? ולמה התוספת "היכן הוא אפוא.." וכו'? זה אמור להיות משפט מפתח, עם איכות של quotability, אבל פשוט אין למשפט את המאפיין הזה בעברית.

דוגמה 2:
צרפתית: Les femmes, dont les lèvres étaient séchées par le vin, dont les joues avaient été marbrées par des baisers, s’agenouillèrent et se mirent à prier. Don Juan ne put s’empêcher de tressaillir en voyant les splendeurs, les joies, les rires, les chants, la jeunesse, la beauté, le pouvoir, toute la vie personnifiée se prosternant ainsi devant la mort. Mais, dans cette adorable Italie, la débauche et la religion s’accouplaient alors si bien que la religion y était une débauche et la débauche une religion !
אנגלית: The women, with wine-parched lips and cheeks marbled with kisses, knelt down and began a prayer. Don Juan could scarce help trembling when he saw splendor and mirth and laughter and song and youth and beauty and power bowed in reverence before Death. But in those times, in that adorable Italy of the sixteenth century, religion and revelry went hand in hand; and religious excess became a sort of debauch, and a debauch a religious rite!
עברית: "הנשים, ששפתיהן יבשו מיין ולחייהן בהקו מנשיקות, כרעו על ברכיהן והחלו להתפלל... דון ז׳ואן לא יכול היה שלא להצטמרר כאשר ראה את הנפלאות, השמחות, העוצמה, כלומר, התגלמות כל חייו מרכינה ראש לפני המוות!.. ובכן, באיטליה הנערצה שולבו ההפקרות והדת באמנות כה רבה, עד כי הדת היתה שם להפקרות וההפקרות לדת!"
התרגום לעברית לא כולל את כל הסופרלטיבים שבלזק מביא במקור.. וזה קטע כל כך יפה, כמעט שירי, שלא עובר לעברית באופן נאמן.

דוגמה 3:
צרפתית: don Juan devint avare, n’avait-il pas deux vies humaines à pourvoir d’argent ?
אנגלית: he became a miser: had he not to provide for a second lifetime?
עברית: "נעשה דון ז׳ואן קמצן. האם לא היה עליו לדאוג לצורכיהן של שתי נפשות?"
למה שתבחר ב"שתי נפשות" בתור התרגום? זה קרוב למובן המקורי, אבל זה לא באמת שם. זה-זה בלבל אותי כקורא בטקסט העברי, כי לא הבנתי מה שתי נפשות פתאום בהקשר הסיפורי הזה, אז הסתכלתי על הצרפתית והאנגלית, ופתאום הקטע הופך להגיוני..


7\10 נחמד ביותר. אני מניח שאגיע לעוד בלזק soon enough.


"בדומה למוות, בכל מקום שעבר בו, טרף הכול בלי כל בושה!.. הוא חשק רק בכיבושים, באהבה המגרה את הדמיון, בתענוגות מתמשכים וקלים להשגה."

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על הסכנות שבהתנהגות נלוזה