ביקורת ספרותית על בקצה העולם מאת קתרין פולאן

---

כריכת הספר; זה מה שתפס את תשומת לבי בפעם הראשונה ומיד אח"כ גם תקציר העלילה בגב הכריכה אבל הזה הסתכם והסתיים כל הקסם...
בחורה צרפתיה בשם לילי, בורחת מעברה (אף מילה על העבר) ובדרך לא דרך (שמסתכמת בשלושה וחצי עמודים לא ברורים)מגיעה לאלסקה במטרה לדוג.
עם פתיחה כזאת הייתי בטוח ששוב שאני אחשף לסיפור הרפתקאות בסגנון 'עד קצה העולם' ו - WILD עם התכנות לסרט עם פסקול ונופים מרהיבים אבל הרוח די מהר יצאה לי מהמפרשים להבדיל מהרוחות העזות שהגיבורה מתמודדת איתן במהלך מסעות הדיג שהיא חווה.
אינני יודע לשים את ההצבעה על מקור האכזבה שלי: אולי בגלל שבשנתים האחרונות נטשתי את הדף המודפס וחוויתי את הדבר האמיתי שמלהיב הוא לא היה, אולי בגלל שהתבגרתי או הזדקנתי (הכל בעיני בלבד) ואולי בגלל שהספר היה מאכזב.
תיאור מרובי פרטים אבל חסרי קשר בין אחד לשני, אין הרחבה של אירועים, אין הרחבה של גיבורים. הרבה תיאורי דייג וחוויות של דייגים מובטלים שמתגוללים שיכורים ואבודים על סיפוני ספינות דיג שבורות וברחובות עיירות הדייג. הסופרת קופצת מתיאור לתיאור, הרבה צבע אפור (תרתי נקרא) וחוסר יכולת להתמקד בנושא ממוקד.
לכאורה ציפיתי לגיבורה חזקה פנימיסטית אבל הגיבורה היא צנומה, עלה נידף ברוח, מושא להטרדות מיניות של דייגים שההטרדה עומדת באויר גם אם היא לא נאמרת מפורשת ובסוף דווקא אלהם היא הולכת ומסתובבת ובסוף גם מזד...
תיאורי המקומות: המלונות, האכסניות, המעבורות, הספינות, הפאבים והרחובות; הכל סתמי ועלוב והתחושה הכללית כאילו נשאבת לסרט של האחים כהן או קוסטריצ'ה מבחינת דמויות השוליים העלובות אבל ללא נושא עניין וללא ההומור.
לא נהנתי וחבל לחזור לקריאה, אחרי שנתיים, ולהתאכזב מהספר הראשון.

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על בקצה העולם