אני אוהבת לקרא ספרים על יהודים. זה נותן לי הרגשה של בית. בייחוד יהודים אמריקאים. בייחוד יהודים אמריקאים שהיגרו מפולין לפני המלחמה. יש איזושהי שותפות גורל עם טוויסט בעלילה. אהבתי לקרא על מהלך גילויו של ג'ימס כי הוא חלק מהעם היהודי. כמה שמוזר זה היה יכול להיות, אפרו אמריקאי שסבל מגזענות כפולה על היותו שחור ועל היות אימו לבנה יהודיה.... מסע חיים מורכב ומעניין. התרגשתי מהסיפור האחרון על חברו העיתונאי שאימו שרדה בקושי את תקופת המלחמה בפולין. אימו מהעיירה של סבא שלי. חייבת לחקור את הענין הזה.... עצוב שאין את מי לשאול.

ספר על אהבה. התרגשות, ציפייה ואכזבה. גם אני חשבתי שזה ספר ילדים אבל הו לא... האיורים המקסימים של הלה חבקין שליוותה את ספריה של דתיה בן דור מתעתעים ויכולים להפיל את הספר לקטגוריית ילדים אבל מדובר פה על אשה חזקה שלוקחת את עצמה בידים ומעריכה את עצמה בזכות מה שהיא. כל הכבודה לגברת רוזי ושלום ותודה למר חס.

הבנות שלי אוהבות קומיקס. כמו כל בני הנוער. זה קריא יותר, קליל יותר ומהיר יותר. אני מוכנה להסתפק בזה בהבנה שהן פותחות ספר, מתלהבות מהקריאה הזו וזה כבר יוביל אותן לקריאה אמיתית. אבל..... בינתיים זה מושך גם אותי. קראנו כבר את אנה פרנק, ואל עצמי וגם את הספרים הרגילים של הקומיקס. בביקור האחרון בספריה גיליתי את האסופית וניסיתי לדחוף לערימה גם קלאסיקה. אם לא בשבילן אז בשבילי. 5 דפים לתוך האירוע , התאהבתי באן שרלי, באיורים המקסימים, בטבע, באמריקה של פעם. יש לי ערימה כ"כ גדולה של ספרים שמחכה ליד המיטה אבל כשאתקל באסופית המקורי אני בטוחה שאקרא אותו. ספר מקסים. ממליצה .

נפל לידי ספרון המחזה של שולמית לפיד. מודה, לא קראתי אף פעם מחזה אבל 3 מערכות ושולמית לפיד היה נראה לי משהו שאוכל להתמודד איתו. אני רק יכולה להגיד שהעוצמה והטלטלה שהדמויות עוברות נגעה ללבי. החיים כל כך קשים והלוואי והכל היה כמו בספר ילדים תמים. אבל זה לא כך. כל מה שנשאר זב לדעת להתמודד עם מה שיש. שתהיה לכולנו שנה טובה, שהחטופים יחזרו במהרה והמלחמה תסתיים.

זה ממש לא מסגנון הספרים שאני קוראת, אבל קיבלתי מתנה וזרמתי. לפעמים השפע בחנות ספרים מבלבל גם אם יש לי רשימת מומלצים אז קוראים גם מה שמקבלים. בקיצור, סוג של רומן רומנטי היסטורי, אני מתוודעת יותר ויותר לסוג כזה של ספרות. זה מש שקוראי ספרות נשית? טוב.... הכל כתוב כמו תסריט לתוכנית טלויזיה בלי עומק. אני לא אוהבת לכתוב דברים לא טובים אבל לא נראה לי שאמליץ.

סיפור חייה סוערים של פרידה קאלו, כמה חושניות, אומץ וחופש בגוף כלוא. מרתק לקרא על גדולי האומנות של זמננו שחיו בתקופה מאד לא פשוטה. (מצד שני, מתי קל לחיות פה ואיפה...) קיבלתי מבט חדש על האומנות שלה. כתיבה מרתקת, ממש כאילו נכתבה בידיה של פרידה. העוצמה!!! הצבע לחיים מובטח.

מסה של 450 עמודים והיסטוריה משפחתית של כ- 50 שנה מתכנסים לספר ששמעתי עליו ככ הרבה תשבחות. אני מאד אוהבת רומנים היסטורים שאפשר מהם ממש לחוש את התקופה אבל משום מה הספר הזה לא עבר אצלי לרשימת המומלצים. הכתיבה ההיסטורית לא ממש משתרגת אלא יותר נשמע כמו דיווח של ידיעות מדפי הספריה הלאומית. ובכל זאת קראתי אותו עד סופו. לקח לי הרבה זמן להיכנס אליו ורק כשהייתי חולה הקדשתי לו זמן. כשכל פרק כ 50 עמודים בימינו זה ארוך מדי. אפשר היה לקצר אותו בשליש ואז אולי העלילה היתה מתעמקת.

הצעתי לבת שלי לפתוח דף בסימניה ולכתוב על הספרים שאנחנו קוראות יחד אבל כנראה זה בקשה / הצעה מוגזמת. אז אני ארים את הכפפה. ספר חמוד של רינת פרימו שכותבת המון ספרי ילדים ונוער. איה אאוץ אולי הכי מוכר שלה אבל אנחנו גם מכירים אותה מהעיתון אדם צעיר שזה באמת ירחון מקסים. בינתיים, עד כמה שידוע לי רינת כבר לא עורכת אותו אבל הזיכרון על הירחון טוב. ולספר, כמו תמיד מדובר על איזו בעיה חברתית/ אישית שהילדים עוברים וזה נחמד שמטפלים בה. פה רינת הוסיפה משחק לקריאה וזה ממש נחמד במיוחד כשמנסים למשוך ילדים לקרוא. אז יש איזה צופן שצריך לפענח עם סאבטקסט. זה נחמד לקרא יחד ולנסות לפתור את החידות יחד. הנאה מובטחת!

מבין סדרת ציון כהן שקראתי בילדותי, לדעתי חבורת רחוב זה הספר היחידי שלא קראתי. אני כמובן זוכרת את אל עצמי וילד חוץ אבל את הספר הזה לא. אולי לא מצאתי אותו בספרייה ואולי השם הפחיד אותי. ובצדק. אני קוראת אותו עכשיו עם הבת שלי בת ה- 11 ובוכה כל לילה. גם היא לא מאמינה שילד בגילה צריך להתמודד עם קשיים כאלה ושואלת אותי אם זה סיפור אמיתי. כן זה אמיתי. אולי לא ספציפית ציון כהן או הנער שהיווה את ההשראה לסיפר הזה אבל זו וואחד חוויה קשה. למה שילד/ה בגיל הזה ידעו בכלל מה זה סמים או שלא איכפת מתינוק. גלילה מעלה ברגישות כל כך גדולה מחשבות של ילד שראה הכל. שיש ילדים שיש להם חיים רגילים, שכותבים ביומן ואוכלים ארוחת ערב של ביצה וסלט, או מטיילים בפרדס ויש ילדים שרואים את אמא שלהם גוססת. אני לא רוצה לחשוב מה השלכות המלחמה האחרונה עושה לנו , עם מה ילדים צריכים להתמודד. סוג של חיים. ומוות.