ביקורת ספרותית על ספרטה - אמרות ומנהגים מאת פלוטרכוס
ספר בסדר

---

גילוי נאות: אני לא מהמעריצים של ספרטה.
יש את מי שפיתחו אהבה עצומה להיסטוריה ותרבות ספרטנית, ואני לא אחד מהם. מנטליות הלוחמה הברוטאלית והפרוטו פשיזם שלהם לא מרשימים אלא דוחים אותי, כמו גם אורח החיים הכמעט פרוטו קומוניסטי שלהם, הסמכותנות שבמבנה המדינה, הדלות היצירתית שלהם ובעיקר העובדה שהמעריצים של ספרטה הם לרוב אנשים די עלובים, אלט רייט למיניהם.

אבל גם בעת העתיקה, כמה מאות שנים לאחר שיאה של ספרטה הקלאסית, היו לה מעריצים שרופים. למעשה, ספרטה הייתה כמעט פארק תיירותי בתקופה הרומית. אפשר להשוות את ספרטה של תקופת האימפריה הרומית לונציה של ימינו; עיר שמקבלת אליה אינספור תיירים שמתרפקים על עברו של המקום והתמונה שלו בדמיון הפופולרי.
בין המעריצים האלה היה פלוטרכוס, מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שהוא היה פילוסוף אפלטוני, וכל החבורה הזו של אפלטון - סוקרטס - כסנופון די סלדה ממבנה המדינה והחברה האתונאית והעריצו הרבה אלמנטים בספרטה. הגדיל לעשות כסנופון שערק לספרטה, חינך את ילדיו בה, התחבר למלכיה, וכתב עליה (ברשימת הקריאה שלי!)

למרות חוסר החיבה שלי לספרטה, אני לא יכול לטעון שהיא הייתה משעממת. מבנה המדינה הספרטנית היה מאוד מיוחד, שכפי שהבהרתי בפסקה הראשונה, מזכיר במידה מסוימת את המדינות הפשיסטיות והקומוניסטיות של המאה ה20.
הילדים גודלו על ידי המדינה, כל המבוגרים יכלו (וציפו מהם) לחנך את כל הילדים, ובערך כל פרט מחיי האזרח הספרטני מושטר על ידי המדינה: נישואין, תזונה (הארוחות היו רק בציבור, כמו חדר אוכל בקיבוץ..), רכוש (בספרטה נאסרה החזקת מטבע חוץ והמטבע הספרטני היה מטבע ברזל עם ערך נמוך, חוץ מזה שהמדינה קבעה את אופן הבנייה של בתים, אסרה על ייבוא וכו'), וכמובן צבא.
מערכת החוקים שקבעה את כל אורח החיים הזה נקראת "חוקי ליקורגוס", על שם מחוקק ספרטני מיתי, שלפי המסורת חוקק אותם אי שם במאה השמינית. כל עוד הם שמרו על החוקים הללו, הם היו "ספרטה" שאנחנו מכירים, המותג. בסופו של דבר הם הפסיקו לשמור עליהם בהדרגה, ומשם הם ירדו לאט מבמת ההיסטוריה ככוח משמעותי ותרבות ייחודית.

בכל מקרה, לספר עצמו:
פלוטרכוס ידוע בעיקר בזכות העבודה המונומנטלית שלו, "חיי אישים". מדובר בעשרות ביוגרפיות של אישים רומים ויוונים שמשווים זה לזה בזוגות, במטרה להביא לקורא לקחים רעיוניים ולא בהכרח לדייק היסטורית. פלוטרכוס היה בראש ובראשונה הוגה מהאסכולה האפלטונית, לא היסטוריון.
בכל מקרה, לצרכי הביוגרפיות הוא קרא המון, ואסף אנקדוטות על ספרטה, שכן הוא כתב מספר ביוגרפיות על מנהיגיה במשך הדורות.
הספר שלכבודו התכנסנו הוא אוסף ציטוטים ואנקדוטות שפלוטרכוס משייך לספרטנים שונים, לרוב מלכים, אבל חלקם גם חסרי מקור, הגיעו מנשות האצולה, או שהם משפטים עובדתיים קצרים על המנהגים הספרטניים.
סה"כ יש כאן קצת יותר מ400 קטעים כאלו, הקצרים שבהם באורך מספר מילים והארוכים שבהם באורך של פסקה.

יש כאן המון חזרה על נושאים במשפטים, ואפילו חזרה על אותם המשפטים מספר פעמים, עם שיוך למספר אישים. למשל, אנקדוטה על ספרטני שרואה חומה מקיפה עיר ואומר שזו חומה יפה למגורי נשים (לספרטה לא הייתה חומה והם היו מאוד גאים בכך) חוזרת על עצמה לפחות 5 פעמים, עם ייחוס ל5 אישים שונים.
אני מניח שהטקסט הזה לא נועד לפרסום לקורא, אלא לשימושו של פלוטרכוס לצורך כתיבת הביוגרפיות, כי זה לא מרגיש כמו טקסט גמור ושיטתי. מצחיק איך לפעמים ההיסטוריה מאבדת לנו את היצירות המוקפדות והמיועדות לפרסום (חלק ניכר מ"חיי אישים" של פלוטרכוס אבדו לנו), אבל דברים שלא נועדו לקריאה של איש מלבד מחברם שורדים אלפי שנים..

התמות המובילות כאן הן כמובן התשוקה הצבאית הספרטנית, הקשיחות שלהם, בוז למנעמי החיים, השנינות הלקונית שלהם, חוסר פחד ממוות, פשטות וכו'.. מה שעולה לכם בראש כשאתם חושבים על הסטריאוטיפ של ספרטה: כן, זה כאן. הסטריאוטיפ לא נוצר עם סניידר ב"300", הוא נוצר עוד בזמן אמת ובעיקר כמה מאות שנים בודדות לאחר שחוקי ליקורגוס הפכו להיסטוריה.


הקריאה בספר הזה קולחת ומהירה, אבל זה גם בגלל שאין כאן יותר מדי במה להתעמק.. זה מאוד פשוט וחוזר על תמות, במבט מלא הערצה ולא ביקורתי או חוקר. הטקסטים לרוב פשוט מנוסחים בקשיחות פשטנית ומתחכמת, מלאת סיפוק עצמי של הספרטנים מאורח חייהם.

אני כן צריך להחמיא להערות שהמתרגמת דבורה גילולה ממלאת בהן את הספר; היא מביאה כאן קטעים ארוכים מהביוגרפיות הספרטניות של פלוטרכוס (שאת חלקן היא גם תרגמה ופרסמה..) ומעוד מקורות על ספרטה, יוצרת כאן תמונה מאוד נהירה של ההקשר והריאליה בלי להתפלפל יותר מדי (למעט הערה אחת שלה על יחסים בין גברים לנערים בספרטה, שאורכה מספר עמודים וגולשת משום מה לדיון בנורמות באתונה בנושא הזה..).

לסיכום: קראתי את זה במקלט בזמן האזעקות, וזה באמת התאים לתרחיש כי זו קריאה קלילה יחסית שאפשר לעקוב אחריה גם עם תינוקות צורחים והתראות אינסופיות ברקע.. אל תצפו כאן לספרות מופת או לסקירה מקיפה ועמוקה של ספרטה העתיקה, אלא לטעימות פשוטות של הסטריאוטיפ הספרטני, ואתם תצאו מכאן נהנים יחסית. 7.5\10

לסיום, קטעים שאהבתי מהספר:

- כאשר עמדה לפני מזבחה של אתנה והקריב קרבן, עקצה אותו כינה. בלי להניד עפעף, תפס אותה ומחץ אותה לעיני כל ואמר: "בשם האלים, נעים לרצוח קושרים גם על המזבח".
- הוא שמר על החוק בקפדנות בכל, אבל בענייניהם של ידיו חשב ששמירה מוגזמת על החוק היא מעין תירוץת. קיים מכתב קצר שלו להידריאוס הקר, ובו הו מבקש שישחרר אחד מידידיו בזו הלשון: "אם ניקיאס לא פשע, שחרר אותו. אם פשע, שחרר אותו למעני. כך או כך, שחרר אותו."
- כך על פי רוב נהג כלפי ידידיו, אבל במצבי משבר נטה יותר לפעול על פי תועלת הכלל. פעם, כאשר פורק מחנהו במהירות גדולה ובאי סדר, השאיר אחריו את אהובו החולה, והאהוב קרא אחריו בתחנונים ודמעות. פנה אגסילאוס לאחר ואמר: "כמה קשה להיות בו בזמן גם רחום וגם נבון".
- לפלוני שהביע תמיהה על פשטות הלבוש והמאכלים, שלו ושל שאר הספרטנים, אמר אגיסליאס: "מאורח חיינו אנחנו קוצרים קציר של חירות".
- כשפלוני דרבן אותו להרפות מקשיחותו באומרו שאולי לא תהיה לו עוד הזדמנות כזאת, כה בלתי ידוע הוא המזל, אמר לו אגיסלאוס: "אני מתאמן לחפש שינוי כשאין שינוי".
- לפלוני שאמר לו שהספרטנים מצדדים בפרסים, השיב שהפרסים הם המצדדים בספרטנים.
- כאשר נשאל איזו מידה טובה יותר, גבורה או צדק, ענה שאין ערך לגבורה בלי צדק לצידה. אם יהיו כולם רודפי צדק, לא יהיה עוד צורך בגבורה.
- מספרים שאגיסלאוס אהב מאוד את ילדיו וכשהיו קטנים שיחק איתם בביתו רוכב על מקל כמו על סוס. כאשר ראה אותו אחד מידידיו ביקש שלא יספר על כך לאיש לפני שיהיו לו ילדים משלו.
- בקרב לאוקטרה נמלטו ספרטנים רבים ואפשר היה על פי החוק לדון אותם לחרפה, אבל האפורים, שראו שהעיר ריקה מגברים וזקוקה לחיילים, רצו לבטל את דין החרפה ועם זאת לציית לחוקים ובחרו באגיסלאוס למחוקק. הוא בא לאסיפת העם ואמר: "לא אהיה מחוקק שיחוקק חוקים חדשים, לא אגרע ולא אשנה דבר בחוקים הקיימים. עם זאת, נראה לי טוב וראוי שהחוקים שלנו יהיו תקפים רק ממחר."
- כאשר שאל אותו (את מלך ספרטה) פלוני בפליאה מדוע האפורים אינם קמים למסור את מושבם למלכים, ענה לו: "בגלל הסיבה שהם אפורים". (האפורים היו המפקחים על המלכים בספרטה, הם נבחרו על ידי הציבור לכהונה קצובה.)
- לאתונאי אחד, שאמר: "אנחנו תכופות הסגנו אתכם מקפיסוס", ענה: "אבל אנחנו אף פעם לא הנסנו אתכם מאורוטס". (קפיסוס: ליד אתונה. אורוטס: נהר ליד ספרטה.)
- כאשר אתונאי פלוני קרא שיר המהלל את הנופלים בקרב עם הספרטנים, אמר: "איזה מין אנשים היו, לדעתך, אנשינו שניצחו אותם?"
- פלוני שאל אותו מדוע זוכים לבוז אצל הספרטנים משליכי מגינים ולא משליכי קסדות או אפודים. ענה לו: "כי את אלה הם נושאים להגנתם, ואילו את המגנים להגנת המערך המשותף כולו."
- כאשר נשאל באסיפה אם הוא שותק בגלל טיפשותו או משום שאין לו מה לומר, ענה: "טיפש אינו יכול לשתוק".
- לשליחים מסמוס, שדרבנו אותו להילחם בפוליקרטס הרודן והאריכו בדבריהם, אמר: "את מה שאמרתם בהתחלה שכחתי, לכן את האמצע אינני מבין ובמסקנה אינני תומך."
- כאשר הכריזו הארגיווים שיילחמו בספרטנים שוב וימחו את תבוסתם הקודמת, אמר: "אני מתפלא שבזכות תוספת הברה אחת תהיו חזקים יותר מבעבר."
- באולימפיה הוא ראה שהרצים משתוקקים להקדים את יציאתם כדי לזכות ביתרון ואמר: "הרצים משתוקקים למהירות, פחות לצדק."
- כאשר אמר פלוני: "לאונידס, האם כך תסתכן עם מעטים מול כה רבים?" ענה לו: "אם אתם חושבים שעליי להישען על רבים, יוון כולה לא תספיק, כי אנשיה הם רק חלק זעיר מהמון אנשיהם, אבל אם עליי להישען על גבורה, גם המספר הזה יספיק."
- למגנים אותו על שפעל לרוב בערמה ובמרמה, מה שאינו יאה לצאצא של הרקלס, ענה ליסנדרוס בצחוק שאם לא די בעורו של אריה לכיסוי צריך להוסיף לו עור של שועל.
- לארגיווים, שהתדיינו עם הספרטנים על גבולות ארצם ואמרו שטענתם צודקת יותר, אמר בשלפו את חרבו מנדנה: "מי שבעליה, טיעוניו על גבולות הארץ טובים יותר."
- לפלוני, שהלל אותו ואמר שהוא אוהב אותו מאוד, אמר: "יש לי בשדה שני שוורים. אף כי שניהם שותקים, אני יודע במדויק מי מהם עצל ומי עובד."
- כאשר נשאל ספרטני אחד מה הוא יודע לעשות, ענה: "להיות בן חורין."
- ספרטני אחד בא לאתונה וראה שהאתונאים מכריזים בקול גדול על מכירת מליחים ומעדנים, גובים מיסים, מחזיקים בתי זונות ועושים מעשים מבישים אחרים ואינם רואים בהם חרפה. כאשר שב למולדתו ושאלו אותו האזרחים איך החיים באתונה, אמר בלעג: "הכל טוב ויפה". כוונתו הייתה שאצל האתונאים הכל נחשב טוב ויפה ודבר אינו מביש.
- הם גם אומרים בנוסח פתגמי: "הושט ידך וקרא לגורל" לציין שצריך לקרוא לאלים לעזרה תוך כדי מאמץ ועשייה, אחרת לא.
- ספרטני אחד עבר בלילה ליד קבר ונדמה היה לו שהוא רואה רוח רפאים. רץ אליה בכידון מורם, השליכ ואליה ואמר: "לאן את נמלטת מפני, הנפש שתמות פעמיים?"
- ספרטני אחר, שנשבע להשליך עצמו מצוק גבוה עלה למעלה ומשראה את גובהו שב וירד. ללועגים לו אמר: "לא ידעתי שהשבועה תזדקק לשבועה אחרת, גדולה יותר."

"כל עוד שמרה ספרטה על חוקי ליקורגוס ועל השבועות, היא הצטיינה ביוון כולה בשלטון טוב ובשם טוב במשך 500 שנה. משעברה על החוקים והשבועות האלה, התגנבו בהדרגה למדינה רדיפת בצע ותאוות עושר ויסודות כוחה התרופפו. לכן החלו בעלי בריתה עוינים אותה. אף כי כך היה מצבם של הספרטנים, לאחר ניצחונו של פיליפוס המוקדוני בכירוניאה, משהכריזו עליו כל היוונים שליט ביבשה ובים, ואחר כך על בנו אלכסנדר לאחר דיכוי התבנים, רק הם, אף כי עירם לא הייתה מוקפת חומה ומועט היה מספרם בגלל המלחמות הרבות שניהלו והם נחלשו והיו חשופים להתקפות, בכל זאת לא השתתפו בקרבות עמם ולא העלו להם מס. כך היה עד אשר פסקו לחלוטין לשמור על חוקי ליקורגוס ונשלטו ברודנות על ידי אזרחיהם, לא שמרו עוד על משמעת האבות ונדמו לחלוטין לאחרים, איבדו את תהילתם הקודמת ואת חירות הדיבור והדרדרו למצב של עבדות. ועכשיו בדומה לשאר היוונים הם נתונים לשלטונה של רומא."

נב - אתם אולי חושבים שהעובדה שיש כאן ציטוטים של נשים היא מעניינת, אבל האמת היא ש90% מהם זה ציטוטים של נשים על בנים שלהן שנפלו במלחמה או ברחו ממנה. אם הם ברחו הן מקללות אותם, מתכחשות להם או ליטרלי רוצחות אותם, ואם הם נפלו אז אלו ציטוטים של גאווה בבן. זה אחד החלקים היותר רפטטיביים באוסף.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על ספרטה - אמרות ומנהגים