אני לא אוהבת ספרים שמבטיחים סוג של הבטחות שצריך להגיע לסוף הספר כדי לגלות אם הם קיימו אותן...
הספר הזה מרגיש ככה; אין הרבה בתקציר- הוא מאוד מעורפל, ובינתיים עמוד 70 ואני לא בטוחה אם יהיה תמורה להשקעה.
קצת מזכיר לי את אייזיק והביצה- שהבטיח להיות ספר מרגש, אבל לא היה (לפחות עד עמוד 150, כי הפסקתי לאחר מכן), מזכיר לי בעיקר כי הספר/סופר עפו על עצמם, הבטיחו הבטחות שאין בכישרונם לקיים... אבל נראה.
וסתם נקודה מטופשת/משעשעת/עצובה: בעמוד התודות הסופרת כותבת ש"ברצוני להתייחס לבעלים ההיסטוריים של האדמות והמים שעליהם ערכתי את המחקר לספר זה. אני מכירה בבעלי האדומות ההיסטוריים ברחבי אוסטרליה ובקשר שלהם לאדמה..." מה שנקרא virtue signalling, כי איש מבין אלו ש"מכירים בבעלים ההיסטוריים" לא מציע להחזיר את הבית שלו לצאצאים של "הבעלים ההיסטוריים". בקיצור, טמטום נאור ונעלה. אין לזה קשר לספר אבל היות והתחלתי להתלונן עליו, המשכתי.
אולי הספר יתברר כתענוג- ואז אחזור להתנצל.













