ביקורת ספרותית על סיפורי פט הובי מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד
ספר בסדר

---

סדרה זו, המונה 17 סיפורים, נכתבה החל מספטמבר 1939 ועד אוקטובר 1940 כחודש לפני מותו של הסופר. פט הובי, תסריטאי כושל, עומד במרכז הסיפורים, שעל פי ההקדמה שכתב ארנולד גינגריץ" פורסמו בכתב העת אסקווייר במהלך 17 חודשים רצופים, 5 האחרונים פורסמו לאחר מותו של הסופר.

הדמות המרכזית היא, איך לא, פט הובי: ,"פט היה בן 49, הוא היה תסריטאי, אבל מעולם לא כתב הרבה, וגם לא קרא את כל 'האורגינלים' שעל פיהם עבד, כי קריאה מרובה עשתה לו חור בראש" (מהסיפור נתקע באמצע הדרך"). "פט הובי היה היוצא מן הכלל. הוא לא נראה כמו תסריטאי. רק בפינה אחת של אולפן ה"רפובליקה" היתה אפשרות לזהותו כאיש מעולם הבידור. אפילו שם יהיה הניחוש הראשון שהוא ניצב ביש-מזל, או שחקן זעיר המתמחה בתפקידי אב שמוטב כי לא יבוא הביתה. אבל הוא היה תסריטאי: הוא סייע בכתיבתם של למעלה משני תריסרי תסריטים, רובם, יש להודות, לפני 1929" ("פט הובי, אב היפותטי"). "....פט קורץ מחומר קשוח מזה. קשוח לא אל עצמו אלא אל הגורל המר שרדף אחריו כמעט עשור. עם כל נסיונו ובסיוע כל עשב רעיל....-הוא המשיך להידרדר. לפעמים הצליח להאחז זמנית באיזה שיח, מצא כמה שבועות מנוחה באיזה חלטורה, אבל בדרך כלל נמשכה ההידרדרות בקצב שהיה מסחרר אדם פחות ממנו" ("הקרנה מוקדמת"). "פט היה בן 49 עם עיניים מוקפות אדום והימהום רך של וויסקי נודף מנשימתו" ("שעשוע בסדנת האומן"). בקיצור לא-יוצלח מן המעלה הראשונה, בטלן, חובב הטיפה המרה, רודף שמלות ומהמר. אבל גם הובי לא היה כך כל חייו. בשנות הראינוע הוא זכה להנות מקרן השפע. היה לו בית גדול עם בריכת שחיה, נשים, מכונית ונהג.

כל שבע-עשרה הסיפורים בנויים במתכונת דומה. הובי מנסה בכל דרך, כשרה ולא כל-כך כשרה, להרוויח קצת כסף (להחזיר חובות לוחצים, כדי לשתות, להמר ולפתות נשים בהם הוא נתקל), אבל כל התוכניות שלו, החל מנסיון סחיטה וכלה בהתחזות נגמרים בכשלונות. כך אפילו בסיפור "פט הובי, אב היפותטי", שלכאורה הכוכבים עומדים לצידו של הובי: כאשר סיר סינגרם דאק ראג', הנשוי לאחת מגרושותיו של הובי וצעיר בן 15 שהוא (אולי) בנו נפרדים מהובי לאחר שלקח אותם לסיור באולפנים, ראג' מבטיח לו מענק שווה ערך ל-250 דולר למשך כל ימי חייו, ונראה שהובי יזכה סוף סוף להכנסה קבועה – אך יש בהודעה סייג קטן: "חמישים סוברינים לחודש, בתנאי אחד בלבד – שהמענק יופסק במקרה של מלחמה, שאז כל ההכנסות של מדינתנו יוחזרו לאימפריה הבריטית" – כל זה הובטח ב-2 בספטמבר... וב-3 בספטמבר צ'מברליין הכריז מלחמה על גרמניה.

פיצ'גרלד שהיה עצמו תסריטאי בהוליווד, תיעב את המלאכה הזו ובז לעוסקים בה. הוא ראה בזה את העיסוק הירוד ביותר בתחום הספרות. ואכן פיצ'גרלד מוציא את מררתו על התעשיה בהוליווד. הוא חושף את כל הכיעור בעולם זה. ובאשר לחובבי סרטים – זה מזכיר לי מה שאומרים על חובבי נקניקים – אלה רצוי שימנעו מלראות כיצד מכינים אותם.

קשה להתעלם מהדמיון בין פיצ'גרלד לבין פט הובי. שניהם סובלים מחסרון כיס הכרוני, הקריירות של שניהם ידעו ימים טובים יותר פחות או יותר באותה תקופה – פט הובי בתקופת השיא של הראינוע ואילו פיצ'גרלד כתב את הרומנים הגדולים שלו באותה תקופה. דמיון זה מתגנב גם להתכתבות שבין פיצ'גרלד, לבין גרינגריץ' המוציא לאור של הסיפורים במברק שלהלן: "...שתשלח מקדמה של מאה על סיפור מצוין באמת שיגיע אליך ביום חמישי כדי שאוכל לקנות תרנגול הודו היא משאלת חג המולד של 'פט הובי פיצ'גרלד".

אפשר לומר דברים שונים על כותבי הקדמות או לחילופין אלה האחראים על אחרית דבר. במקרה הזה מדובר בהקדמה מיוחדת במינה שכן היא עוסקת בתהליך היצירה של הסיפורים כפי שעולה מציטוטים של התכתבות בין הסופר לבין כותב ההקדמה. מסתבר שפיצ'גרלד עמל רבות על הסיפורים הללו. הוא שיכתב את חלקם שוב ושוב ושינה את סדר ההופעה שלהם. ההתכתבות הזו אינה עוסקת רק בעניינים שבספרות, אלא גם בצורך הנואש של הסופר, שימי התהילה שלו מאחוריו, בשכר גדול ככל הניתן עבור עבודתו.

לא קראתי את הרומנים הגדולים שלו. הדבר היחיד שקראתי הם אוסף הסיפורים הקצרים "יהלום גדול כמו ריץ וסיפורים אחרים". אלה הרשימו אותי יותר מאסופת סיפורים זו. אפשר שחלקית זה בגין הנושא - העולם המכוער של תעשית הסרטים, שאינו מעניין אותי במיוחד, אך גם משום שלטעמי הם פחות שנונים.

השורה התחתונה: בצד הזכות – יש בהם, פה ושם, הערות שנונות בזכות דמות האנטי גיבור. הדמות אמינה, האירועים אינם נשמעים תלושים, אבל הסך הכל: קריאת סיפור או שניים מייתרת את קריאת היתר.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על סיפורי פט הובי