ביקורת ספרותית על עור היחמור (כרמל, 2015) מאת אונורה דה בלזק
ספר בסדר

---

אונורה דה בלזאק מוכר לכל בוגר מערכת החינוך כמי שכתב את הספר "אבא גוריו" שהוא, הוא היה, יצירת חובה לבגרות בספרות. בזמנו אני הייתי ילדה טובה וקראתי את כל הספר מהחל ועד כלה, וזו לא משימה קלה בגיל שבע-עשרה. מצד שני גם קראתי פחות או יותר באותה תקופה את התנ"ך מכריכה לכריכה, אז הצלחתי להתמודד. חברתי מ', לעומת זאת, היתה קראנית איטית והתקשתה עם ההתקדמות בספר. עם זאת, עיצבנה אותה ההנחיה של המורה עבור הקוראים המתקשים לדלג על האקספוזיציה שבה מתואר בית ההארחה ולהתחיל בערך מעמוד 40. מ' התעצבנה על ההנחיה, המוחקת באחת מאמץ של סופר בכתיבת ארבעים עמודי דפוס והחליטה על הדווקא לקרוא את ארבעים העמודים האלה, ורק אותם. היא קיבלה מאה במבחן.

בלזק, עם או בלי התחילית האצילית "דה" שהוא הוסיף לעצמו, ידע לכתוב. כלומר הוא ידע היטב לתאר אנשים, מקומות, סיטואציות, רגשות, דילמות, וסערות רגשות. בשנים לא ארוכות, כי הוא מת בגיל חמישים ואחת, הוא כתב לא מעט. ולפעמים גם כתב שוב ושוב את אותו הסיפור עצמו. זה מה שקרה כנראה עם הספר הזה שנכתב בשנות השלושים של המאה ה-19, ואז הותאם לסדרת עשרות הרומנים והסיפורים שבלזאק החליט לשרשר יחד בתור "הקומדיה האנושית" ועל כן שינה חלק מהדמויות וחלק מהסצנות כך שנפגוש את רסטיניאק למשל גם באבא גוריו וגם כאן ובעוד מקומות, ופרסם אותו שוב ושוב בגירסאות שונות. אני מצאתי את הספר כדרכי בקודש בספריית הרחוב וגיליתי שזה גלגול שלישי של התרגום לעברית של אותו הספר.

מעשה בצעיר ושמו רפאל שמתחיל מחיים מהוגנים, נשבה בקלחת הימורים ובחובות שנדרשים בגין מעמדו האצילי והוא מחליט ליטול את נפשו בכפו. רגע לפני שזה קורה, בדרכו לנהר לשם ביצוע המעשה, הוא נכנס לחנות עתיקות ומוצא שם קמע מכושף. הקמע שעשוי עור יחמור רק בגירסה העברית, וזאת כדי להשלים משחק מילים לקראת סופו של הסיפור, הוא מוצר של מאגיה עתיקה המבטיח לו עושר והצלחה והגשמת משאלות, אבל לא בלי מחיר, והמחיר הוא שהעור המופלא הזה הולך וקטן, וכשהוא ייגמר לגמרי ייגמרו גם חייו של רפאל. כמו עם הג'יני והדגים, תמונתו של דואירן גריי, הזה שמכר את נפשו לשטן והעלה האחרון - זה לא משנה מה המציאות כמו מה האדם חושב על המציאות. ורפאל מהמר ולוקח את הקמע ומכאן חייו מתגלגלים במספר גלגולים, חלקם טובים וחלקם רעים אבל סופם בכל מקרה מוכתב מראש וקצוב.

זה רומן של המאה התשע עשרה, תקופה שבה הרומנים היו אידיאולוגים ונטו להציג תמונות שונות של האידיאולוגיה בפי דמויות מרכזיות בסיפור. זו גם תקופה של עוקצנות וסרקזם כלפי החברה והבנה שבסופו של דבר אדם לא יכול להשתחרר מכבלי החברה בתקופה שלו, ולא משנה מה יעשה. על כן הסיפור מתגלגל בצורה קצת ארכנית מדי, קצת מסבירה את עצמה מדי, וקצת מפותלת מבחינת לוחות הזמנים והכרונולוגיה. המהדורה הזאת גם עשירה בלמעלה ממאה הערות שוליים שמטרתן להסביר לקוראת בת המאה העשרים ואחת מגוון תופעות ודמויות מצרפת של המאה התשע עשרה. ואף על פי כן הרומן מעניין ושווה קריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עור היחמור (כרמל, 2015)