ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 במרץ, 2025
ע"י פרל
ע"י פרל
"שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו. מתיחה היא שכולם יודעים את האמת, פרט לקורבן המתיחה וכזב הוא כשכולם יודעים שהסיפור אינו אלא שקר ובכל־זאת מוכנים לחזור ולשמוע אותו שוב ושוב" (עמ׳ 6).
אסופת הסיפורים "ילקוט הכזבים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1970) שליקטו וערכו דן בן אמוץ וחיים חפר כבר מזמן הפכה לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. צ׳יזבט, כתבו המחברים, הפלמ"חניקים דן בן אמוץ וחיים חפר, היא "מילה שהייתה נפוצה מאוד בין בני המושבות, שומרי השדות וראשוני הפלמ"ח" (עמ׳ 5). אולם, הסבירו, ערכה ירד בזמן מלחמת העצמאות, כאשר ותיקי ההסתדרות וכותבי מאמרים ראשיים, השתמשו "בה בפזרנות מדאיגה, בחוסר דייקנות ובהפקרות שהורידה את ערך מניותיה של מילה זו בשוק האקסקלוסיבי" (עמ׳ 6).
הספר איגד בתוכו 167 "כזבים" שנבחרו מתוך קרוב ל־400 סיפורים. לבד מחפר ובן אמוץ, תרמו לילקוט גם חיימק׳ה לבקוב שתואר כאלוף מספרי הכזבים בארץ, וכן שאול ביבר (תחת הכינוי "עופר"), ירוחם כהן, חיים זינגר, מוסה פינקל ואחרים. בספר ישנם "כזבים" אודות דמויות בולטות בתקופת "המדינה שבדרך" ומלחמת העצמאות כגון: יגאל אלון, יצחק שדה, חיים בר־לב, יוסי הראל, אברהם שפירא, יגאל ידין, שאול אביגור, חיים גורי, יוספ׳לה טבנקין ודמויות נוספות. להלן, כמה כזבים לדוגמה בשביל לעורר את התיאבון.
הראשון שבהם הוא על עבד, הלא הוא עובד מיכאלי מעין חרוד, איש הפלמ"ח ומפקד פלוגה בחטיבת הראל. "עבד זורק רימון למרחק של 80 מטר. פעם היה צריך להכניס רימון לתוך חלון של בית במרחק של 50 מטר, הוא הלך 30 מטר אחורנית וזרק" (עמ׳ 12).
סיפור אחר נגע למולה כהן, מח"ט יפתח. "שמעתם פעם שמולה יתפאר או ידבר על עצמו? הוא תמיד אוהב לתאר את האחרים בגדלותם. אחרי קורס הספורט, למשל, הוא סיפר: "שמע, עופר זה רץ – דבר כזה עוד לא ראיתי. הרגליים שלו כמעט לא נוגעות באדמה. יש לו שוונג עצום ונשימה אדירה. בקושי השגתי אותו"" (עמ׳ 20).
סיפור נוסף נגע לפלוגה ד׳ בפלמ"ח, אשר "הייתה מפורסמת מאוד. היא הצטיינה במזל מחורבן. לא נעים להזכיר כאן את עניין השעונים השדודים ליד ים המלח, את התת־מקלע שגנבו מהם בעין גדי ואת הגרביים הצבאיות, שתפסו אצל אלקנה. אבל דבר אחד כן כדאי להזכיר, וזו פרשת סיירי הפלוגה" (עמ׳ 19). את הסיפור סיפר חיים השמן (הוא חיים זינגר, שהיה מ"פ בפלמ"ח): "מסתבר, שיום אחד נשלחה חוליית סיירים מגבעת ברנר אל כפר מנחם. כל זמן שהיה ירח – הכול היה בסדר; אך קרוב לחצות שקע הירח, השמיים התכסו עננים, גשם התחיל לרדת, וערפל סמיך התפשט בעקבותיו על פני האדמה. עניין של מזל" (עמ׳ 19). בתיאור, שיהיה מוכר לכל מי שניווט בצבא אי־פעם, סיפר חיים השמן כי "לפי האזימוט ולפי זמן ההליכה צריכים היו להימצא כבר בכפר מנחם. לאחר עצות אחדות של הבקיאים בשטח, המשיכה החוליה בחיפושיה אחר המשק. לאחר שעתיים של הליכה, תקף אותם ייאוש והמפקד החליט לחכות לאור הבוקר. החברה הניחו את החגור למראשותיהם ונרדמו כמו הרוגים. בבוקר העיר אותם שומר השדות של כפר מנחם ואמר: ׳למה לכם לישון ליד השער? תיכנסו פנימה׳" (עמ׳ 19).
בעניין המקריות נכתב בספר כי "כשמחלקת הפלמ"ח עזבה את איילת־השחר כתבו ביומן המשק: "הגרעין עזב השבוע את המשק. ההטלה עלתה בארבעים אחוז"" (עמ׳ 26).
בספר כלולה הגדרתו הקולעת של כידוני, הוא חיים בר־לב (לימים רמטכ"ל ושר), לפיה "מפקד מאה אחוז בסדר, הוא אחד שלא עושה כלום והכול בסדר. מפקד חמישים אחוז בסדר, הוא אחד שעובד כמו חמור והכול בסדר. מפקד חמישים אחוז לא בסדר, הוא אחד שלא עושה כלום ושום דבר לא בסדר. מפקד מאה אחוז לא בסדר, הוא אחד שעובד כמו חמור ושום דבר לא בסדר" (עמ׳ 120). מעל 75 שנים חלפו וטרם מצאתי הגדרה קולעת מזו.
בסיפור משעשע במיוחד ביקר יחזקאל מזכרון, שכונה שור הבר, את אביו שאושפז בבית החולים במצב אנוש. יחזקאל לא ידע כיצד לנחם את אביו ולבסוף טפח על כתפו ואמר "נו מה אבא? גוססים, אה?" (עמ׳ 81). ועוד ציטוט ידוע שהיה בספר נלקח מפיו של "זקן השומרים", אברהם שפירא, שבכינוס השומרים הוותיקים קם לספר זכרונות, ובין היתר אמר: "בכל ימי חיי לא הרגתי ולא נהרגתי אף פעם" (עמ׳ 38).
בסיפור משעשע לסיום סופר כיצד "כל יום אחרי העבודה ואחרי מקלחת חמה היו בנץ ועופר יושבים בחדר התרבות של יגור ומשחקים שח. וכל יום היה עולה עליהם אחד מחברי המשק ומנדנד להם על הנשמה עם העצות שלו. אמרו לו "שתוק", לא שתק. אמרו לו "לך הביתה הילד שלך הדליק פרימוס בארון הבגדים", לא הלך. החבר הזה אהב שח יותר מאשר את ילדיו. ראו החברה שככה זה לא ילך והחליטו לפחות לשגע אותו. יום אחד העמידו את הכלים בסדר הקבוע וכשהנודניק התיישב לידם התחילו לשחק. הקפיצו את הצריחים כמו סוסים, הלכו עם המלך כמו עם הרץ, הזיזו את החיילים ברוחב ואת הסוסים הזיזו כל הזמן משבצת אחת קדימה. חבר המשק פער את פיו וקרע עיניו ולא הוציא הגה מרוב תדהמה" (עמ׳ 60). במהלך העשירי, סיפרו, התאושש לבסוף ושאל באיזה משחק מדובר? "שח הונגרי, אמר בנץ, כדאי לך ללמוד אותו. מענין מאוד" (עמ׳ 61).
בקיצור, ספר מבדר, מומלץ בחום, שכתוב בעברית נהדרת, משולבת בסלנג ובערבית. חובה בכל בית. מה גם שהכזבים והצ׳יזבטים (כמו שיודע כל מי שסיים פעם מסלול בפלוגה בצבא ונכח במפגש מחזור) עוד לגמרי אתנו.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
ראובן
(לפני חצי שנה)
"אתם נוער אתם? אתם חרא" וירד מהבמה. אברהם שפירא.
ואם אני זוכר- חבר'ה שהחליטו לנקום במשק שלדעתם לא נהג בהם בהגינות הנדרשת-אילפו את הפרידות ש'דיו' זה לעצור ו'הויסה' ללכת."הפרידות האלה שיגעו את המשק שנה". חושב שזה היה מהספר הזה. תזכורת לימים שלא יחזרו. |
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
תזכורת משעשעת לעולם נכחד.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת